חייבת לפרוק!! נמאס לי! פעם הייתי אישה שיוצאת לעבודה ומרוויחה כסף וכל היום היו סובבים אותי אנשים הקורונה הרגה אותי אני עקרת בית כבר כמעט שנתיים עד שכל כך רציתי לחזור לעבוד נקלטתי להריון שני ועעשיו בהריון ואף אחד לא לוקח אותי לעבודה ואני מתוסכלתתתת מאישה עצמאית שעובדת הפכתי להיות אישה שמדברת כל היום לתינוק קשה לי ללכת להרים אותי להזיז את עצמיי ואני משתגעת מזה.

אני כל היום מסביב לבן שלי גם מרגישה שלא מפתחת אותו מספיק בגלל שאני עייפה מההריון. פשוט מחכה שהתקופה הזאת תגמר ואחזור לעצמי

למה לא תשימי אותו במסגרת? בכל מקרה אם היית עובדת הוא היה במסגרת.. תחפשי משרה של החלפה לחלד או משהו מהבית, רק בשביל להרגיש טוב עם עצמך

מזדהה מאוד מאוד ועכשיו עם שניים.. הייתי קרייריסטית שנפגשת עם אנשים, שיחות עם חו"ל וגם טיסות ועכשיו כל היום בבית מטיטול לבקבוק. אני יודעת שיבןא יום ואתגעגע לתקופה הזו אז אני אומרת תודה לאלוהים על השניים האלה

ואי כמוני כמוך זה קשוח לחלוטין

סיוון יכנס למסגרת עכשיו בספטמבר אבל בנובמבר צריכה ללדת... זאת אומרת שאהיה עוד בבית. אבל מה אעשה אני אעבוד על נשימות ואבין שזה מצב זמני

היה לי עסק שסגרתי בדמעות כשנכנסתי להריון שהוצאתי עליו המון כסף וכוחות. קיבלתי החלטה להיות עם הגדול שלי שנה בבית. ההחלטה הייתה לא קלה בכלל אבל רציתי שתהיה לו אמא ולא ידעתי אז מה ההקרבה שתינוק קטן דורש אז בכיתי המון כשסגרתי אבל עודדה אותי המחשבה שאני עושה את זה בשביל הילד שניסיתי שנה וחצי להביא לעולם. כשהילד היה בן שנה עדיין לא פתחתי שוב את העסק כי כלכלית לא התאפשר אבל התחלתי לחפש עבודה כשבמקביל הכנסתי את הקטן למסגרת באפריל של שנה שעברה. הילד בן שנה ופתאום מקיא את מה שיונק ואמא שלי זורקת לי בבדיחה אולי את בהריון ואני בראש שלי רק מתפללת שלא אבל בפועל נכנסתי להריון וגיליתי את זה בבוקר שבו נקבע לי ראיון עבודה. אשכרה התלבטתי אם לעשות הפלה מרוב שהיה לי קשה אבל החלטנו שלא כי היה לי ברור שנאהב אותה אפילו שהיא לא מתוכננת. וכמו שאנחנו כבר יודעים שחודש אחרי פברואר התחיל סגר ראשון אז עד שהילד הסתגל לגן אחרי הסתגלות קשה ואני ובעלי עובדים חיוניים הייתי צריכה אני לוותר ולא לעבוד כי בעלי בונה קריירה וחס וחלילה שהגבר יוותר כדי להיות בבית עם הילד, האישה בטרימסטר ראשון שרק התחילה לעבוד צריכה לוותר. היום הילדה בת 11 חודשים וגם איתה החלטתי שאני אשב שנה בבית כדי שגם היא תקבל אמא, איתה פחות קל כי אני לא עובדת כמו שצריך כבר 3 שנים ומיציתי. את העסק עדיין לא יכולה לפתוח כי אנחנו לא נשארים במקום שאנחנו חיים בו היום אלא עוברים עוד שנתיים לאזור אחר בארץ. בינתיים הקריירה שלי מתעכבת בכמה שנים לא קטנות בכלל ואני בין הנקה להחלפת טיטול. קשה מאוד ואני נשברת לאחרונה יותר ויותר אבל זאת בחירה שלי... קשה

אני ילדתי 4 חודשים לפני הסגר חזרתי לעבוד בסגר עצמו ובעלי היה עם התינוק בבית אחכ התפטרתי כי לא הייתה ברירה (האמת מקום העבודה גרם לי להתפטר) והאמת שמחתי שאני יושבת איתו.. אבל.. עברה שנה.. ועכשיו עוד שנה.. וכבר ציפיתי לחזור לעבוד והנה נכנסתי להריון ומבינה שלא אחזור בקרוב כי אני בטוחה שגם איתה ארצה להשאר.. אבל זה לא פשוט.. בכלל לא.

כן... מצד אחד את מתעודדת מזה שזאת בסוף הבחירה שלך אבל זה לא פשוט, זאת בחירה של הקרבה עצמית שאנחנו מקוות שתהיה משתלמת בסופו של דבר