רוצה לפרוק ואולי לקבל קצת תמיכה ועידוד החלום שלי תמיד היה צמודים יש לי ילדה בת שנתיים (נמצאת במסגרת) ותינוק בן חודש וחצי. אני מרגישה במרדף מתמשך אחרי החיים. כל הזמן מנסה לתת יחס לגדולה ולא לשכוח אותה, ומנגד הקטן כל היום רוצה ידיים ולא מוכן להיות בשום מקום אחר. עם הבכורה לא היה לי את זה, היא הייתה תינוקת מאוד קלה ואני לא יודעת מה זה תינוק שלא יורד מהידיים. אני לא יודעת מה מציק לו, אולי גזים (מקבל מה שצריך), אולי גרפס, אולי רעב. על הכל מנסה לתת מענה. הוא לא ישן סתם ככה במהלך היום שינה ארוכה אלא חצי שעה וקם אז גם זמן שניה לעצמי אין לי. אני גמורה פיזית, נפשית, מרגישה שאולי אני לא ראויה להיות אמא לצמודים ושאולי זו הייתה טעות. מילים ומחשבות קשות מאוד. בעלי תכף חוזר לעבוד לילות ואני לא יודעת איך אסתדר עם שניהם, שגרת ערב עם שניהם זה מטורף, הבכורה שובבה וצריך אלף עיניים עליה והניובורן-ניובורן אתן יודעות. להיות עם שניהם עושה לי סחרחורת וזה כשבעלי נמצא אז מה יהיה כשהוא לא יהיה? תוך שניה הבית בלגאן ואני מרגישה שאני טובעת. מוצאת את עצמי בוכה כל יום ותוהה אם זה אי פעם ישתפר😓😓😓 מציינת שחוץ מזה אני במצב רוח סבבה כך שזה לא דכאון אחרי לידה