שבוע 19 והרגישות שוברת שיאים. הבנזוג קם מוקדם בשביל לקחת את הקטנה לסבתא, ללכת לעבודה ולאפשר לי לסיים לכתוב עבודות (תואר 2). הרמתי את הקטנה ודיברתי איתה מהלב כמה זה קשה לי למסור אותה ושהיא חסרה לי ואני מתגעגעת אבל היא תחזור אליי מהר היום, ואז האדון בא וזרק את המילה ״שקרנית״, ומאז אני בוכה. הוא היה בטוח שאקח את זה בצחוק ושאני בקטע שבא לי טוב להביא אותה כי אין לי כוח אליה, ואני נפגעתי שבא לי להרוג אותו איך הוא מסוגל להגיד ככה לפני הילדה למרות שהיא בכלל לא מבינה. ונכון שלפעמים עייפה אבל אני ממממשששש לא מהאימהות שמוסרות את הילדות שלהן בשביל כל שטות לבייביסיטר! בזמן שהוא כל יום הולך לעבודה וחוזר בערב אני מג׳נגלת פה טיפול בילדה לימודים ובית. הוא כמובן כעס על הדרמה וביקש שאקח את זה בצחוק ואני לא הצלחתי להסביר עם הבכי אז בסוף הם יצאו כי אין לו זמן והוא מאחר לעבודה ואני נשארתי ככה, צריכה עכשיו לכתוב עבודות, ורק בא לי לחבק את החיים שלי הקטנה, ראבאק! שולחת אנרגיות טובות וכוחות לכל הרגישות, ושיחזור לנו הכוח לשים את כולם במקום!

ספיר יש משהו בדברים שלך, אבל רק אסביר שכשדיברתי עם הקטנה זה היה ברוח טובה ולא בדרמה, וכן אמרתי את כל השיט שיהיה לה כיף עם סבתא והיא תחזור מהר, אבל העניין הזה של להעריך אותו שהוא ״נותן לי״ להגשים את עצמי וקם מוקדם, ושלא אגרום לו לפחד לדבר. מרגיש לי עתיק השיח הזה, הוא לא נותן לי, אף אחד לא צריך לפחד לדבר בזוגיות והוא קם בבוקר בשביל עצמו. וכן לא יקרה כלום אם בני הזוג ילמדו להיות רגישים יותר לנשים ההריוניות שלהם במקום שגם בזמן הריון ידרשו מאיתנו להכיל אותם ולחשוב עליהם שלא יפחדו.

איבוד שליטה רגשית זה חלק מההריון, זה מזכיר לי איך הייתי בטיפולי פוריות ואנשים אמרו לי לא להיות בלחץ כי אז זה לא יקרה, מה שעוד יותר מכניס ללחץ.