מישהי שחוותה דיכאון אחרי לידה ורוצה לספר על זה?

היה לי בילד הראשון עברתי לידה ממש קשה והייתי מדמיינת את זה בלילה הייתי רועדת ממש פיזית כל היום מחשבות שליליות ואז לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לצאת מהבית כל היום כדי לא לחשוב הייתי תמיד סביב אנשים כי פחדתי ליפול לזה יותר עד שלאט לאט זה עבר

לא הייתי ישנה בלילות כי כל הזמן דימיינתי את הלידה וגם בהתחלה חשבתי למה הייתי צריכה ילד עכשיו ועוד כל מיני מחשבות אבל מזל שהייתי ליד מלא אנשים

ואיך יצאת מזה?אחרי כמה זמן?

אני הוצאתי את עצמי מיזה הייתי כל היום סביב אנשים ויוצאת עם בעלי משאירה את הילד אצל אמא ויוצאת עם את לא תעזרי לעצמך תהיה בבעיה

אחרי חודשיים בערך

איך הרגשת שאת בדיכאון?

קודם כל אמרתי לעצמי למה הייתי צריכה ילד איזה טעות עשיתי מה הייתי צריכה את זה היה לי פלאשים של הלידה עצמה שגרמו לי לרעידות לא עניין אותי כלום הייתה לי עצבות כאילו נגמרו החיים לא יכלתי לטפל בילד כל דבר עשה לי לבכות שנאתי את בעליי

כן גם אצלי זה ככה...הבת שלי כבר בת שלושה חודשים ועכשיו זה מתחיל לעבור לי ואני מרגישה יותר טוב. כמו שמיתר שיתפה, עוזר מאד לצאת מהבית, לא להיות לבד..גם כשזה קשה ולא בא לך לצאת - צאי. זה עושה טוב. לי הדיכאון הגיע בגלל המצב הבטחוני המתוח שהיה, והגיעו גם חרדות מאד קשות. בכיתי כל יום כל היום, רציתי כל היום לישון במיטה שלי, פחדתי לצאת מהבית ומהחדר, פחדתי להוציא את הילדה מהבית לבד וגם ביחד עם בעלי הייתי ממש קצרה.. עכשיו זה מתחיל לעבור לי, כי הכל נרגע יחסית ואני כבר יוצאת לקניון ומחוץ לעיר ואפילו קבענו לנו חופשה. חשוב לשתף את מי שאת יכולה וחושבת שיכול לעזור לך, אני שיתפתי את כולם וכולם עטפו אותי וזה עשה לי טוב מאד. כמובן שעושה לי טוב שהמצב הבטחוני רגוע יחסית ואין טילים בשמיים.