אני לא סובלת את המשפחה של בעלי לא סובלת שהם מתקרבים לי לילד לא סובלת את כל ההערות שלהם המתערבות פשוט לא סובלתתתת

אבל למה?

כי מתחילת ההריון עוקצים אותי השתדלתי מאה פעם להיות בסדר ולכבד דרכו עליי , עוקצים אותי , הילד רוצה לישון הוא גמור עייף ״ מה את מרדימה אותו בכוונה שאת באה אלינו ״ פעם אחת הגענו אליהם והם שמו את הילד לידם על הספה אז בעלי אמר אבא שים עין כי היא מתהפכת ההוא אומר לו ״ שיפול אני רוצה שיפול ״ יעני בעצבים כאילו מה אנחנו באים להגיד לו מה לעשות

הוא

נמאס לי מהם ואני בבעיה קשה ואני לא יודעת איך לחיות עם השנאה הזאת

וואי אני קצת מבינה אותך 😑😑😑😑

לגמרי מבינה אותך😓

הדבר הכי קשה בעולם. מבינה אותך! לא במצבך אבל גם אני נלחמת בעצמי כל הזמן לא להשתגע.. מתישהו זה פשוט יעבור או שאני אלמד לדפדף

וואלה אני לא רואה בקטעים האלה ממטר לא מעניין אותי לפני שהולכים אליהם חופרת לבעלי שידע מתי לפתוח תפה אחרת לא אגיע איתו אליהם נקודה

אני כל הזמן חושבת על בעלי, זו המשפחה שלו.. אין לו מה לעשות יותר מידי נגד זה.. נזהרת לא לגרום לו להצטרך לבחור בינינו וברור לי שהריבים האלה פוגעים לנו בזוגיות.. אני מבינה שכנראה הבעיה היא יותר אצלי אני רגישה לכל מילה שאומרים לי וכל דבר קטן שקורה מעצבן אותי, אבל ברור לי שאני זאת שצריכה לנסות לדףדף ולשחרר לא לקחת קשה ולא "לחפש" אותם.. אין מה לעשות נצטרך לנסוע אליו שבתות, כמו שאני רוצה שנסע להורים שלי.. ואחרי הלידה בטח יהיו לחוצים עלינו פי 7.. לנשום עמוק ולנסות לשחרר

אוף מזדהה.. פעם שמעתי משהו חכם, אם אתם רוצים לשרוד בתור זוג נשוי אל תגורו ליד המשפחות. רחוק-מתוק