גודל הציפיה כגודל האכזבה זקוקה לחיבוק שלכן יותר מאי פעם. יודעות מה הבנתי שהכי קשה לי באמהות? שכל הציפיות שלי מהמשפחה נרמסו לי מול העיניים. לא קיבלתי תמיכה ועזרה במקום שהכי ציפיתי לקבל. מרגישה שאני לבד בתמונה ויכולה לסמוך רק על עצמי. אולי אם היה לי את ההבנה הזאת מהתחלה, לא הייתי מצפה ליותר מדי מהסביבה וככה גם לא הייתי מתאכזבת. ההורים שלי: רוצים לעזור כשהם רוצים לעזור. ולא כשאני צריכה את העזרה. היום היה לי בוקר סיוט עם הבת שלי. בוקעות לה השיניים והיא בוכה ללא הפסקה ורק רוצה ידיים. אמא שלי קופצת לבקר אותנו בבוקר (מסתבר שמתחילה לעבוד מאוחר ויש לה כמה שעות פנויות). היא רואה שאני מנסה לאכול ארוחת בוקר תוך כדי שאני שמה סרט מצויר לבת שלי כדי לאפשר לעצמי לפחות 2 דקות של שקט אחרי שעה שלמה של בכי. במקום לנסות שניה להיות עם הילדה, היא אומרת "טוב, אז אם הילדה רואה סרט מצויר, אני אשב לדבר איתך קצת". אבל אני רוצה את שתי הדקות של שקט שלי!!! רוצה לסיים את הארוחת בוקר שלי. אין לי כוחות נפשיים לשיחות על הבוקר! אני זקוקה שמישהו יהיה עם הילדה כדי שאני אסיים את הביס שלי. וזהו! לא אמרתי לה כלום כמובן כדי לא לפגוע ואז הבת שלי שוב התחילה לבכות. היא מנסה לקחת את הבת שלי לשחק אבל היא ממשיכה להיות בהיסטריה ולבכות. אז אמא שלי אומרת "מה את לא רוצה לשחק עם סבתא? אז סבתא הולכת. ביי ביי" ופאקינג הולכת הביתה!!!! וזה כשיש לה כמה שעות פנויות עד העבודה. ולא, אמא שלי לא זקנה, היא כולה בת 53. סיטואציה אתמול עם אבא שלי: הביא לי לטפל באיזה משהו שהבטחתי לעזור בו. נכנס אלינו הביתה, הניח את הדברים. תוך כדי שאני קמה ומתחילה ללכת לכיוון הדברים האלה, הבת שלי מתחילה לבכות (כבר אמרנו שיניים?). מצפה שאבא שלי יהיה איתה בזמן שאני מטפלת בדברים שלו ואז הוא אומר "טוב, אלך לנוח". ופשוט הולך הביתה!!!!! ודבר אחרון ולא פחות כואב. ההורים שלי בעלי. הם תמיד חלמו על נכדה. אבל מילדים אחרים היו להם רק נכדים בנים. כשהם גילו שאני בהריון עם בת, לא הפסיקו להגיד לי דברים טובים. כשהבת שלי נולדה- קנו לה מתנות, באו לבקר, רצו לראות אותה. לא האמנתי שהיחסים בינינו כל כך השתפרו בזכות הבת שלי! הערכתי את זה בטירוף והתרגשתי מזה. וכל זה עד ש.. גילו שאחת הבנות שלהם בהריון עם בת. מאז: לא מתקשרים לא יוזמים פגישות (גם אחרי שאנחנו באים לבקר אותם) כשהייתה מלחמה (11 ימים, מה שהיה לאחרונה) הפציצו ללא סוף את העיר שלנו, הם אפילו לא התקשרו לשאול לשלומנו!!!!! זה כל כך פוגע ומעליב!!!! הבת שלי לא בובה שנותנים לה יחס רק כשאין בובה אחרת בתמונה. אני כל כך פגועה, כועסת, רותחת מעצבים ובעיקר מאוכזבת ובוכה. במקום שבו הכי מצופה לקבל תמיכה, הבנה ואהבה ללא תנאי- קיבלתי רק אכזבות. בוכה כל הבוקר ולא מצליחה להירגע.

ראשית חיבוק שנית לא לצפות לכלום מאף אחד תזכרי שזו תקופה שעוברת תנסי נובימול לשיניים שלוקים קפואים זה אמור לעזור וגם אם היא בוכה תאכלי זריז ותלכי אליה אנחנו לא רובוט גם לנו יש צרכים לגבי המשפחות כשירצו לבןא תגידי שפחות מתאים כי הילדה לא מרגישה טוב אל תסתמכי עליהם בשום צורה הם לא חייבים לך כלום עם כל הבאסה בזה גם אני מתה שיהיה לי מעט שקט ושלווה עם 2 הצמודים שלי ושאמא שלי תהיה איתם אבל אין לה אפשרות ואני גם לא מסתמכת עליה בקשר לכך כי הם ילדיי שלי ובכללי אני שונאת לבקש עזרה 😔 אז יוצא שאני קצת קורסת אבל זו תקופה וזה עובר תזכרי תמיד

קודם כל מבינה לליבך באמת אני עברתי את זה עם 4 ילדים הייתי בהתחלה בוכה את נשמתי,אף אחד לא היה עוזר לי,באותו יום שהייתי מגיעה הביתה זאת אני והתינוק והילדים,בלי עזרה מכלום,לא מאמא שלי ולא מחמתי ולא מאף אחת! בהתחלה מאוד כעסתי,מאודדדד!!!! תמיד הם היו אומרות את המשפט,אבל את רצית הרבה ילדים, אנחנו את הילדים שלנו גידלנו,וידעתי שהן לא חייבות לי כלום,אבל הייתי אומרת קצת אכפתיות!!! עד שיום אחד אמרתי לעצמי זהו,תפסיקי לצפות, ושהבנתי כמה אני חזקה,וואו לא ידעתי שיש לי כוחות כאלה אפילו, אני גידלתי 4 ילדים לבדדדדדדד,הכל עברתי איתם,והיו בבות גם עד גיל 3, תפחתי לעצמי על השכם,ואמרתי לעצמי, אם עברת את זה את יכולה לעבור הכל והפסקתי לצפות והחיים שלי הרבה יותר טובים עכשיו, אז נכון הן לא חייבות לך כלום, ואם הן לא באות לעזור והכל נראה לך קשה עכשיו,זה יעבור ושתעברי את זה(ותעברי כמו גדולה) , את לא תצטרכיייי אף אחד!!!! שולחת לך חיבוק ,והכל יעבור והכל יסתדר ואל תצפי לכלום יהיה לך הרבה יותר קל וטטב ככה

מסכימה עם הבנות, ואגיד לך משפט קצת מעצבן אבל בהחלט ממקום טוב.. זה הילדים שלנו, אנחנו הבאנו אותם לעולם ואף אחד לא חייב לנו כלום.. זה בעלך ואת בתמונה ואת צריכה לצפות רק מבעלך. לא יודעת מה התרומה שלו בטיפול בילדה ובבית., אבל אם את קורסת פשוט תדברי עם בעלך ותסבירי לו שאת צריכה את השקט והמנוחה שלך ושיהיה שעה עם הילדה אחרי העבודה מידי פעם.. את לא צריכה להגיע למצב של קריסה. שולחת לך מלא חיבוקים ותזכרי שתכף התקופה הזאת עוברת 🤗💕

לא קראתי את התגובות מעליי אבל אני הייתי איתך באותה סירה. אני גם חד הורית בנוסף לכל אז ממש ציפיתי שתיהיה לי עזרה והיא לא באה. אז בהתחלה נעלבתי וכעסתי ואחר כך הבנתי שקודם כל צריך לבקש! הם לא יודעים מה את מצפה מהם, אז צריך לדבר. ודבר שני, לקנות עזרה זה הכי ווב שאפשר. למצוא בייביסיטרית או אישה מבוגרת שתבוא לעזור לך כמה שעות ביום או כמה פעמים בשבוע. אני הפסקתי לכעוס כי הגעתי למצב נפשי לא טוב וזה מיותר במיוחד כשאף אחד לא באמת חייב לנו שום דבר.. שולחת לך חיבוק, יודעת כמה זה קשה ומקווה שתצליחי לעבוד על עצמך

בנות תודה על התמיכה ומילות עידוד. אתן לא חושבות שההתנהגות של חמי וחמתי זה ביזיון??? היא לא התקשרו אלינו כבר כמה חודשים. לא יוזמים פגישות. ואם אנחנו יוזמים פגישה ובאים אליהם, הילדה רק בוכה כי אין לה מושג מי אלה!!! והם לא עושים שום דבר כדי להתקרב מאז שגילו שהולכת להיוולד להם נכדה מהבת שלהם!!! מאז שהם לא שאלו מה שלומנו במלחמה שהייתה, אני פשוט לא רוצה לראות אותם! זה מעבר ללא לתת עזרה. זה פשוט אדישות וחוסר אהבה כלפינו!!!

זה ביזיון אבל את לא תשני אותם,הכי טוב בישביל עצמךךךךך זה לשחרר רוצים יתקשרו לא רוצים לא יתקשרו רוצים יבואו לא רוצים לא יבואו בעיה והפסד אך ורק שלהם!!!!!

חמתי לא דיברה איתנו 3 שנים לא התקשרה אפילו לאחל לנכדים מזל טוב ליום הולדת לשחרררררר זה הפסד שלהההםם

סנדרה, אני אגיד לך מה הבעיה? שבעלי מדי פעם מותקף געגועים ומציע לי להיפגש עם ההורים שלו. וכשאני מוצאת איזה תירוץ למה לא מתאפשר, הוא אומר לי "בקצב הזה הבת שלנו תחשוב שיש לה סבא וסבתא רק מצד אחד"(ההורים שלי כאילו). אבל רבאק למה הוא אומר את זה כאילו לא נפגשנו בגלל שאני לא רציתי?? לא נפגשנו כי ההורים שלך מעולם לא יזמו ולא התעניינו בנו!!!! אני מצד אחד לא רוצה להגיד לו בפנים את מה שכתבתי לכן פה, כי הוא סתם יפגע, הוא לא אשם שההורים שלו ככה. אבל מצד שני, חלאס להאשים אותי!!! תפתח את העיניים, ההורים שלך לא רוצים אותנו!!! אנחנו לא מעניינים אותם!!!

תשמעי אני יגיד לך משהו,חחחח את ממש נוגעת במקום שלי כאב במשך הרבה שנים, אבל יגיד לך מה, בעלי אם רצה ללכת להורים שלו,בבקשה,בחיים לא אמרתי לו לא גם שהתייחסו אלינו הכי מגעיל, ויגיד לך יותר מזה שלא דיברו איתנו אמרתי לו תתקשר אמא זה אמא אבא זה אבא והוא לא רצה, אם בעלך תוקף אותו געגועים,תני לו שיילך עם הילדה,זאת דעתי כמובן זאת החלטה שלך,כמה שאת לא אוהבת אותם,זה עדיין המשפחה שלו, ותמיד אמרתי לעצמי יום אחד הילדים שלי יגדלו וגם אני אהיה חמה, ורוצה לדעת שעשיתי הכלללל שישמר הקשר בינהם גם אם כועסת עליהם( והיה לי כעס נוראי במשך השנים) זאת דעתי

את תמיד תצאי גדולה, תמידדדדדד

אוף אני בשוק שיש עוד הורים כאלה חוץ מההורים של בעלי. יצאת גדולה מהחיים שזאת הגישה שלך,באמת. זה מצריך בגרות נפשית שלי עדיין אין כנראה. אני ניסיתי לעגל פינות במשך 8 שנים. ליזום פגישות, להתקשר, לגרום לבעלי להתקשר כמו שרשמת, לקנות להם מתנות. אבל זה פשוט לא עזר מהרגע שנודע להם שיש להם נכדה מאחת הבנות. לא משנה מה אני עושה או לא עושה- זה לא הופך להדדי. ואני ממש ממש מתלבטת אם פשוט להגיד את זה לבעלי או להמשיך לשתוק ולתת לו תירוצים למה לא בא לי להיפגש איתם במידה וירצה איזה יום.

שתביני שאין באפשרותך לשנות כלום, אבל עדיין זה המשפחה של בעלך, גם את תמצאי את עצמך בגישה הזאת של החןסר אכפתיות הזאת, את יכולה להגיד לבעלך מה את חושבת, אבל שהוא ימשיך להתנהל איתם איך שהוא רואה לנכון,תמשיכי להיות את בסדר,זה הכי חשוב

הם יפסידו את הנכדה שלהם כשהיא תגדל היא לא תכיר בהם ולא תרצה אותם ואז יפול להם האסימון חבל שזה ככה אבל זה המצב ואל תנסי לקרב את הילדים אליהם כי לא מגיע להם ככה אני הייתי פועלת בכל אופן לא יוזמת פגישות ולא כלום שיהיו שקועים בפינה שלהם בסוף הם יצטערו

ואם בעלך רוצה ללכת אליהם שילך לבד תציבי לי את העובדות בפנים שההורים שלו לא מעוניינים להפגש ועובדה כי הם עצמם לא יוזמים ואת מבחינתך לא מעוניינת להיות נטל על מישהו ולבקר מישהו שלא מעוניין ליצור איתך קשר או שהבת שלך לא מעניינת אותם יהיה לו קשה אבל הוא יבין

אני קוראת את זה ופשוט בוכה. ריסקת אותי במשפט "אל תנסי לקרב את הילדים אליהם". אני באמת ניסיתי! כל הזמן מראה לה את התמונות שלהם, עושה שיחות וידאו. ושום דבר מהצד השני.

אין למה מי שלא מעוניין ביייייייי את לא מבינה כמה הם יצטערו

כשהם ירצו את הקרבה שלה והיא לא תכיר בהם