היום אמא שלי אמרה משהו על זה שהיא הודיעה בעבודה שבחודש של הלידה שלי היא לא תעבוד. שהיא לא רוצה לקחת סיכון היא לא יודעת מתי אני אלד, אני יודעת שהיא מתכוונת ללידה עצמה ומובן לה מאליו שהיא איתי בחדר לידה כמו בפעמים הקודמות. אבל. ..בעלי והיא לא מסתדרים והמתח בחדר לידה גומר אותי, מה גם שאני מרגישה בוגרת יותר, מוכנה יותר וגם כבר לא בא לי לפתוח רגליים מולה ואני צריכה כל דבר לחשוב, אם נכנס רופא גבר ולא בא לי שיבדוק אני לא אומרת כל כי היא אומרת איזה שטויות בעלי נתפס על כל מילה שלה והיא על כל מילה שלו, הוא יכול לשבת בכורסא ולא לקום בשבילה שתעמוד ואין לי כוח להתעסק בזה במקום בלידה,גם אם בא לי סתם לבכות או לתת נשיקה לבעלי אני לא ממש אני בגלל שגם היא שם. והיא אמא מדהימה ולא בא לי לפגוע בה ולהגיד לה שאני רוצה הפעם לבד, אני יודעת שהיא תשתגע להיות בבית כשאני בחדר לידה, אני יודעת שהיא תפגע ואולי תחשוב שבעלי זה שלא רצה ואין דרל טובה להגיד דבר כזה לאמא. לא יודעת מה לעשות..גם אין לי דרך ללכת ולהגיד לה זה קרה מהר או משהו כזה כי אני צריכה שמידהו ישמור על הילדים ואי אפשר להסתיר. לא יודעת מה לעשות הבחירה היא בין להרגיש בנוח בחדר לידה לבין לפגוע באמא שנותנת הכל בשבילי.

אני אמרתי לאמא שלי שהיא מלחיצה אותי נורא ושאני חייבת אנשים רגועים סביבי אז שאני ובעלי קבענו שרק אנחנו נהיה בלידה היא נפגעה קצת, אבל בסוף הבינה, זאת לידה שלך ואת צריכה שיהיה לך הכי נוח , ואם יש אנשים שנראהלך שיעכבו אותך, זכותך להוציא אותם את לא צריכה לרצות פה אף אחד

אני חושבת שאת צריכה לדבר איתה פתוח ולהגיד לה כמעט את כל מה שכתבת פה, שהמתח ביניכם לא עושה לך טוב ושאת מאןד מעריכה אותה ואת העזרה שלה אבל הפעם בוחרת לנסות לבד ושאין בכוונתך להעליב. אני חושבת שחשוב שאת תרגישי הכי טוב ונוח שיש כי את היולדת! אני אישית עדכנתי את שני הצדדים שלא יתקרבו בכלל לבית חולים עד שלא אלד, אני מטוד קנאית לפרטיות שלי ויודעת שכולם חוץ מבעלי יעצבנו אןתי וילחיצו אז עם כל הכבוד לכולם, אני זאת שמןתיאה בן אדם ממני.

הקטע שהיא הייתה איתי בשתי הלידות הקודמות אז כאילו פתאום משהו שונה. היא גם באמת לא מלחיצה אותי פשוט כבר לא ממש נוח לי שרואים לי פה ורואים לי שם לא נעים לי עם זה, למדל הייתה סיטואציה של בגיקת פתיחה והיא ישבה ממש ממול והתפדחתי ממש, לא היה לי נוח. גם אין לי כוח להתעסק כל הלידה במי אמר למי מה ואם הוא עשה לה פרצוף או היא עשתה לו פרצוף, בא לי גם להרגיש שזאת חווייה שלי ושל בעלי

אז זהו תהיי אותנטית ותגידי לה את זה האמת היא הכי חזקה בעולם וגם אם היא לא מתאימה לאחרים, בסוף הם יעריכו את האמת מאשר תירוצים אחרים

היא תפגע ברור לי היא כבר לוקחת את זה כמובן מאליו. כשגיסתי היתה בחדר לידה היא הייתה על קוצים בבית עד שהיא הלכה לבית חולים וחיכתה בחוץ שהיא תלד ונרגעה כשראתה שהכל בסדר. אני חא יכולה שהיא תגיע לבית חולים ותשב מחוץ לחדר זה באמת מעליב זאת אמא. אני חא יודעת מה לעשות גם אני לא הייתי רוצה שהבת שלי לא תרצה שאבוא ללידה שלה אבל הסיטואציה ממש מקשה עליי ובמקום להתרכז בלידה אני מתרכזת במתח בניהם

תגידי לה את האמת אני חושבת שהיא תבין אותה אין מישהי שרוצה לטובתך יותר ממנה, תגידי לה שאת רוצה לדבר איתה תיקחי אותה לכוס קפה או מה שהיא שותה תוכלו בכיף ואז תגידי לה אני גם הייתי בלידה ראשונה ואמא שלי רצתה להיות שם ואמרתי לה שאני רוצה לחוות את החוויה שלי עם הבעל ולא רוצה להתעסק בדברים אחרים ושזה נורה ילחיץ אותי שיהיה יותר מידי אנשים בחדר לידה שאני לא התרכז בלידה תגידי לה גם אמא אני ירגיש יותר בטוחה אם את תישמרי לי על הילדים ולא אף אחד אחר זאת תהיה העזרה הכי שאת יכולה לתת לי הפעם אני צריכה אותך אם הילדים שלי ותיראי איך הכל יהיה לך הרבה יותר קל

ותדברי גם עם הבעל למיקרה שאמא שלך תהיה בלידה תבקשי שיתעסק בך ולא בדברים מסביב

זה ישמע לה מוזר כי יש לי אחיות גדולות שיכולות לשמור וגם אבא שלי שהם מטורפים עליו. היא תפגע ותבין שאני לא רוצה.

זה בדברים קטנים כמו שהוא נגיד אומר חי אני הולך לקנות לי מים את רוצה משהו? אני אומרת לו לא הוא יצא לקנות לו מים ולא ישאל אותה גם והיא שומעת אותו.

אז עם יש לך אחות שאת יכולה לדבר איתה תבקשי ממנה שתשמור לך על הילדים ותגידי לאמא שלך שרצית לעשות לה הפתעה הפעם

או שיש כורסא אחת והוא ישב ולא יקום ויכבד אותה שתשב והיא תעשה כזה פרצוף ואני תקועה באמצע

אחיות שלי גרות בבית של ההורים שלי, אמנם ביחידה נפרדת אבל כשמגיעים אליהן ההורים שלי ישר יודעים

זה היה יכול להיות טוב אם לא היה עוד אנשים בסביבה.

אבא שלי, אחיות שלי , אחים שלי, לא חסר בגלל זה זה פחות אמין

אני הודעתי לאמא שלי מראש שאני חא מעונינת שתגיע לחדר לידה שלי ואני גם מתכננת לשתף אותה רק אחרי שאלד. אני לא אמורה לסבול את הלחץ ההיסטריה והעצבים שלה רק בשביל שהיא לא תפגע.

אור אבל זה נכון בסיטואציה שאמא מלחיצה למשל והיסטרית. אצלי היא מלטפת אותי, מחסיקה את הרגליים קוראת למיילדת אם אני מרגישה משהו, אומרת לי שהכל ינחה בסדר, אין לי באמת תלונות. פשןט השילוב שלה ושל בעלי באותו חדר זה יוצר אווירה לא נעימה וזה מטריד אותי ואני מתעסקת בזה וגם מבחינה גופנית אני כבר לא מרגישה בנוח להיות ערומה או חצי או לשלוף ציצי או משהו או כשהתינוק יוצא אז אין לה בעחה להסתכל נגיד ופעם לא הפריע לי כל כך והיום כן

אני גם רואה איך בעלי מאופק, נגיד הוא רוצה להגיד משהו בלידה לחזק אותי אז הוא אומר לי בלחש באוזן, מתבייש לתת נשיקה או משהו או להוריד דמעה וכו

הייתי מעדיפה שבעלי ירגיש בנוח ויהנה מהחוויה המשותפת שלנו ביחד מאשר עם אמא שלי. כי זה באמת שלי ושלו מאשר שלה

נכון זה באמת מה שאני מעדיפה וגם שאני ארגיש בנוח, הבעיה היא שאני לא רוצה לפגוע בה והיא לא שאלה אותי זה מובן מאליו מבחינתה מה שהופך את זה לעוד יותר קשה להגיד לה ואני מתלבטת אם כדאי או שאני אשתוק אתמודד וזהו

.

תמיד אפשר להפיל את זה על הקורונה ולהגיד שמותר רק מלווה אחד או מלווה+דולה😁 אני מראש בלידה הראשונה הודעתי לאמא שלי שרק בעלי בא איתי וזה ממש לא השתנה מאז. זה חוויה מיוחדת שלנו והיא פחות קשורה, בטח אם הנוכחות שלה פוגעת (בלי כוונה).

אני מבינה אותך, אני גם התלבטתי ואמרתי לאמא שלי שאם היא תלחיץ אותי כמו שהיא מלחיצה אותי עכשיו במהלך ההריון היא תחכה מחוץ לחדר הלידה והייתי מאוד ברורה וישירה. אמרתי לה שאני לא מבטיחה שהיא תיכנס. אני בטוחה שהיא קצת לקחה ללב אבל לחץ ומתח מעכבים את הלידה ואני לא רוצה בזה בשום אופן. היא תתמודד ותתגבר, אין לה ברירה.

הבעיה היא (שזאת לא בעיה בכלל חח) שהיא בכלל לא מלחיצה אותי ומתפקדת מעולה בחדר לידה ומרגיעה ובאמת יכול להיות שהנוכחות שלה תהיה חסרה לי שם. אבל בגלל שהיא ובעלי לא מסתדרין ולא מחליפים בניהם מילה זה יוצר מצב של מצח ולא נעים ולא משוחרר. אולי באמת אפיל את זה על הקורונה למרות שיש לי עוד 3 חודשים וזה יהיה פחות אמין .