מתגעגעת לתאבון הבסיסי שלי, ליכולת להסתכל על מאכל ולא לרוץ לשירותים להקיא, מתגעגעת לנסיעות בלי שקיות ולחבק את בעלי בלי דחייה מהריח (שתכלס תמיד יש לו ריח טוב..) כבר שכחתי כמה זה קשה והסוף לא נראה קרוב.. פוסט פריקה:'-(

וואי בול...מסתובבת עם שקיות בתיק כמו לא יןדעת מה...כל ריח עושה לי רע:/ עובר אחרי הלידה

בהריון הראשון עבר לי בשבוע 14 בול... אבל אני רק ב6 וחצי, ההתחלה לגמרי....

שבועיים כבר מקיאה את הנשמהההה, קשה קשה קשה

כל כך מבינה

דיקלקטין?

גם אני הייתי ככה, אבל תזכרי שהתוצר שווה את זה! וביום בהיר אחד פתאום כל התחושות האלו ייעלמו ב,ת אחת ותחזרי לעצמך. ובינתיים, תלמדי מה עושה לך טוב (נגיד לא להיות על בטן ריקה הרבה שעות, לאכול משהו יבש, למצוץ לימון קצת, מים קרים), או אפילו תקחי כדורים. עוד קצת וזה מאחוריך! שולחת חיזוקים

מפחדת לקחת את זה כי צריך להפסיק בהדרגה, וזה מבאס אותי:-/

תודה לכן מילים כאלה מעודדות ומחממות את הלב, לדעת שיש עוד שמבינות ושאני נורמלית למרות המבטים שאנשים נועצים בי בחוץ

מרגיש כמו יום בחיי

אל תפחדי לקחת דיקלקטין!!!! זה הציל אותי והיה שווה הכל!!! זה משנה חיים

צריך מרשם רופא?

מתגעגעת לכל מה שכתבת.. :)) מנסה כמעט שנה ולא הולך.. אבל ברוך ה'.. וסבלתי המון וכבר שכחתי ככה שלא אכפת לי לעבור את כל הבחילות הקאות צרבות ומה לא ..