אני חושבת שאני לא אצליח לחנך את הילדים שלי כמו שצריך..עד עכשיו הכל היה סוכר..פתתאום בבוםם הבן שלי בן שנה ו5 אוטוטו..תפס התנהגות של גבר גברר..מציב לי מלאאא גבולות שאני לא מסוגלת להגיד לו למרות שיודעת שזה טעות בשבוע האחרון התחיל לשים צרחותת אימה בשינה כאילו מישו רוצח אותווו ואני לא מסוגלת להשאיר אותו במיטה אני יושבת ליד המיטה שלו והוא עומד והדמעות שיורדות לו והבכיי הנואש הזהה לא נותן לי להשאיר אותו ככה למרות שלידו ומחבקת מרימה מנסה בעגלה ..שוב צרחות אימהה שוב נשברת שמה לידיי כבר שבוע שהוא ישן לידנו במיטה!!הוא פשוט לא הרגיש טוב וכנראה קלט את הרעיון ולא מוותר..צרחות אימיםם צרחותת של בכייי מעורר רחמים אני בוכה איתו ביחד מה אפשר לעשותת???תעזרו ליייי 😭😭אם אני רגישה ברמה כזו אז איך אלמד להגיד לא שצריך מה עושים במצבב כזהה????

קודם כל לא להתעלם מהבכי שלו, דבר שני לשלול משהו רפואי באמת אולי כואב לו משהו. דבר שלישי זה דברים שנבנים. אם אין בעיה רפואית כלשהי זה כנראה מתסכול או מחוסר סדר. ילדים אוהבים שיש להם גבולות ברורים וסדר אפילו שהם בודקים את הגבולות האלה. הם מרגישים הכי הרבה ביטחון כשהם יודעים מה עומד לקרות איתם. תחשבי שאם את חסרת ישע ואין לך מה לעשות עם מה שיקרה לך, אם את יודעת לפחות מה הולך להיות ומה לעשות כדי שיקרה א ומה לא לעשות כדי שיקרה ב, הרבה יותר קל להתמודד וזה מקנה ביטחון. ילד עם ביטחון ולא מתוסכל יבכה הרבה הרבה פחות. בנוסף, לשקף לו את הרגשות שלו. מה שאני עושה עם הבן שלי שעובד כמו קסם זה אם הוא בוכה אני שואלת אותו למה הוא בוכה וכשאני רואה שהוא לא מצליח לענות לי אני אומרת לו "אתה עצוב" והוא אומר כן או לא... ואז אומרת למה הוא עצוב... כמובן שבגיל שנה ו5 זה עוד מוקדם לצפות שיענה לך ככה אבל תתחילי ותזרמי איתו

לא מתעלמת ולא מסוגלת להשאיר אותו בוכה אפילו דקה...הוא היה עם וירוס ועדיין אבל מרגיש הרבה יותר טוב..אבל משבת ישן איתנו כי השינה שלו הייתה על הפרצוף היה קם עם חום ושיעולים וישן אולי שעתיים במצטבר אז ישן במיטה שלנו..ועכשיו כנראה קלט שזה כיף וחגיגה וממש סיוטט..לפני כן היה נרדם לבדד בלי בעיות כל הלילה במיטה שלו... עכשיו קם בלילות בצרחותתת במיטה כדי שנעביר אותו אלינו..ואין לי לב להגיד לו לא ..ולא יודעת איך להחזיר שוב את הסדר יום שהיה לו😭בלי שומקשר הוא ממש מנסהה אותנו...צורח שרוצה משו ממש בכי עם נהרות של דמעות בא אליי לוקח לי את היד ומוביל אותי לאן שרוצה כדי שאביא לו בקיצור לא יודעת איך להתמודד עם זהה קשה לי להיות מחנכת אני מסוגלת להיות רק אמא אוהבת ודואגת הוא לא היה כזהה השבוע של החולי שיבש אותו ממשש..הוא היה ילד טוב ברמות עללל נגיד היןם אמרתי שזהו חייב לעשות סוף ללילות איתנו ולנסות להרדים במיטה..צרח ממשש הלכתי אליו כמובן ליטפתי ישבתי לידו ולא עזר שומדבר הוא ממש ניהיה כבר צרוד ואני בלב אומרת לא משנה מה אני לא מוציאה אותו..נשארת איתו כמובן אבל לא נכנעת לבכי שלו...ואחרי דקה התחלתי לבכות והוצאתי אותו חיבקתי ושמתי לידי אבל יודעת שזה לא טוב כי ככה הוא לומד שבבכי הוא יבוא לידנו כל לילה😪😪😪

מבינה אותך. סה"כ יש לך לב של אמא והכל טוב. כנראה כואב לו משהו אולי הוא סובל בגן או לא יודעת מה תנסי לבדוק אופציןת מה קרה לו ? הלוואי שזה סתם פינוק אבל תבדקי

רחלי הוא בבית לא בגן ובאמת לא הרגיש טוב השבוע אבל נראה שזה ההתנהגות החדשה שלו בלי קשר לכואב

מיכל ככה זה הגיל הזה, הם מנסים גבולות בלי סוף וחלק מלהיות הורה זה להציב אותם, זה חלק מאהבת אם. התפקיד העיקרי שלך זה להכין אותו לעולם, ובעולם יש גבולות ולא כל מה שרוצים מקבלים. כמובן שכל מה שתאסרי עליו יהיה עם אהבה וחיבוק וחיוך אבל חייב להציב גבולות... את לא הופכת לרעה ואחת שאין לה לב בגלל זה אלא הפוך את נותנת לילד שלך ביטחון וסדר והופכת אותו למבוגר עם אחריות וכלים להתמודדות עם העולם

אמא ל2 - הילד מקנא זה ממש ברור.. כשהקטנה שלי נולדה ככה היינו גם אנחנו בבית... לאט לאט למדתי להסתדר עם זה שנגיד אני צניקה את הקטנה ובזמן הזה מקריאה לו סיפור, מחליפה לה ומבקשת ממנו שילך לזרוק את הטיטול שלה לפח ואומרת לו כל הכבוד ואיזה בוגר אתה ותודה ומרימה לומלא על כל שטות שלו... קשה לו עד לפני 4 חודשים הוא היה כל העולם שלך ועכשיו הוא צריך לחלוק את העולם הזה עם מישהו שהוא לא מכיר ולא בטוח שאוהב

כן צודקת לגמריי מסכימה איתך שחייב גבולות וזה טוב גם בשבילהם..אבל הבכי הזהה..אייףףףף😪😪אצטרך לעבוד על עצמי תודה נשמה על התגובות שלך

שוב.. תדברי איתו ותנסי "לשבור" את הבכי על ידי שאלות מנחות. הבכי זה מתסכול ואם תשקפי לו קודם כל את מה שהוא מרגיש ואז את הסיבה זה יעזור. ותני לו איזה שניה לענות לך.