אמהות למנודים אשמח לעזרתכן, מצטערת על החפירה... לפני כשנתיים בדיוק נכנסתי להריון עם הבכור שלנו, לקח לנו די הרבה זמן (כמעט שנה) וההריון הזה היה כל מה שאי פעם רציתי וחלמתי - ובאמת שכל כך נהניתי מההריון ומהגידול של הקטנצ׳יק (שהיום בן שנה וחודשיים) שהחלטנו לא להשתמש באמצעי מניעה ומה שיהיה יהיה... בפועל, מצאנו את עצמנו שוב בהריון ואני בעיקר בשוק. מרגישה שזה מוקדם מדי, שלא בא לי שוב לשים את עצמי במקום השני, כל האיסורים של ההריון מבאסים אותי, ובסוף להביא עוד ילד כשאני לא מרגישה שמיציתי את הזמן איכות שלי עם הילד שהוא עדיין ממש קטנצ׳יק ובעיקר כשאני לא מרגישה שאני אצליח לאהוב כי אני לא כל כך רציתי את ההריון הזה. אשמח לשמוע מכם, נשים שהיו באותו מצב, שזה עובר בסוף, שההריון עובר בשמחה וגם הילד/ה השני/ה גדלים בשמחה ובאושר ושזה לא משפיע על הגידול שלהם ושבסוף הכל מסתדר... איך עושים את זה עם שני ילדים עם מרווח של קצת פחות משנתיים?

לצמודים**

קודם כל מזל טוב !! ולדעתי הריון ראשון ושני אין יותר טוב מהפרש קטן אני ואחותי הפרש של שנה וחודשים ממש כמו תאומות ! הם יגדלו יהיו החברים הכי טובים הגדילה ביחד היא טובה וכל ילד מביא את אהבה שלו

אותו דבר אצלנו, אני בת 36.5 התחלנו מאוחר ובעלי שכנע אותי שכדאי לנו לתקתק כי אנחנו מתבגרים לא תיארתי לעצמי שאכנס להריון מהר, יוצא שכשהבן שלי יהיה בן שנה ושמונה יהיה לנו NB בהתחלה מאוד חששתי אבל עכשיו אני כבר יותר מעודדת ושמחה, הם יגדלו יחד יהיו חברים טובים יהיה להם אחד את השני או השניה ובכלל הריונות בגיל מאוחר זה יותר מסוכן את תצליחי לאהוב את שניהם כי זה לב של אמא.