אני פחות משבוע אחרי הלידה, הגוף שלי כאוב. טחורים, לא מצליחה לעשות יציאות, תפרים, חוסר שעות שינה, ואם היא כבר ישנה אני לא מצליחה להרדם. המחשבה בראש שרק אני יכולה להרגיע אותה כשהיא בוכה למרות שיש איתי מנוסים ממני, חוסר תיאבון, כל נושא ההנקה שמקשה עליי, אני רגישה בטירוף. בוכה מכל דבר והמוח שלי עובד שעות נוספות. אני בחוסר שקט. אני נזכרת שאני אמא ועוברת בי בחילה. יש בי פחד לכל דבר. למשפחה, לבעלי, לחדשה. פחד להיות אמא. פחד מהפחד. הבנה שאין יותר רק בעלי ואני, ההבנה שאין יותר ״התפנקות״, שאין יותר לישון בלי דאגות.. מרגישה שגדול עליי.

אויש אני כ'כ מזדהה איתך..מזכירה לי אותי בלידה הראשונה.. זה כ'כ טבעי להרגיש את מה שאת מרגישה ההתחלה היא נורא קשה כמו סולם גבוה ותלול ואח'כ בהדרגה הכל מתאזן. בע'ה הזמן עושה את שלו ומתרגלים. תזכרי שזה תקופה שתעבור ולאט שהגוף יחלים וההורמונים יתאזנו הכל יהיה בסדר❤❤❤

תרגישי טוב ונחלמה מהירה