אז איך תסבירו לבעל שחושב שהמשפט ׳אמא יודעת הכי טוב מה נכון לילד שלה׳ הוא שטות. ומתווכח כל הזמן שאומרים לו מה תינוק צריך ולדעתו הרוב זה שטויות.. אם זה להרים כשבוכה חושב שצריך לחנך מגיל קטן שגם כשבוכים לא מרימים (לא בכי הסטרי אלא בכי קל הכוונה), או למשל להושיב תינוק קטן, או כל מיני דברים שקשורים לבטיחות כמו לא לרוץ עם תינוק או לשים עליו על הבטן להרגע כשהוא עייף ויכול להירדם איתו. חושב שגם לאבא יש דיעה והוא רוצה הכי טוב בשביל הילד שלו ולאמא יש דעה אבל גם לו במידה שווה. ואין דבר כזה שאמא יודעת משהו מיוחד יוצר כי היא אמא.

מצטערת, אבל עם כל האינסטינקטים שלך, גם לו יש.. וזה התינוק המשותף של שניכם.. דברים שהם לפי תקנים ובטיחות יש המון מחקרים באינטרנט שיכולים אולי לשכנע אותו מה הדבר הביטיחותי יותר. אבל גם הוא יודע, ואולי ברגע שתשחררי קצת ממנו, הוא יתפנה להקשיב לך יותר במקום להוכיח לך שגם הוא יודע..

אינסטינקים אימהים זה דבר שגבר לא יבין... ולא להתיחס לבכי בגיל קטן זה מזעזע ... גם אם זה לא בכי היסטרי. לא יודעת איך אפשר ללמד . אבל זה מזכיר לי את בעלי ... פשוט חפרתי והסברתי ולבסוף הוא הבין אין מה לעשות לב של אמא מרגיש ויודע ולגבר לוקח הרבה זמן ... התינוק נוצר בתוכך והוא קיים אצלך 9 חודשים מלאים ולכן זה נולד אצלך מוקדם מאשר אצלו. הגבר לוקח יותר זמן כי החיבור שנוצר אצלך במהלך ההריון חא קיים אצלו. תנסי להסביר לו ולהקיא לו מחקרים על כך שאין הרגלים ואין דרך לחנך מגיל קטן. עד גיל 5 חודשים הרגלים בכלל לא מתקבעים אצלהם . בענין בטיחות שוב גוגל יעזור אל תזלזלי בו אלא תנסי להסביר ולפרט עם המון סבלנות. בסהכ הוא גם רוצה בטובת הילד

ולהקריא*

"חושב שגם לאבא יש דיעה"? תעשי עם עצמך בדק בית לגבי איך את רואה זוגיות והורות. בעלך לא עציץ ולא ארנק

פשוט תסבירי לו כל דבר שאת עושה ומה עומד מאחורי זה, אל תגידי על כל דבר אני אמא שלו ויודעת אלא תסבירי לו למה את חושבת ככה ורק כך הוא יבין, ומעבר לזה תתני לו להיות חלק מזה, הוא האבא של הילד או לפחות תתני לו הרגשה שהוא גם אחראי עליו ויודע מה טוב לו

לילי ויוון לא יודעת מאיפה חשבתם שאני לא נותנת לו קרדיט או לא משחררת.. להיפך הוא מטפל בו המון ואני סומכת עליו מאוד ב90 אחוז מהדברים. אבל יש דברים לצורך העניין שהוא עושה וממש מסוכנים או שלא טובים לא בכלל. ואין מה לעשות בסופו של דבר אנחנו הנשים מבינות יותר עניין בתינוקות וכן יותר אכפת לנו כי אנחנו גידלנו אתם בתוכנו 9חודשים בדיוק כמו שנועה ואבישג אמרו. אבל כשתינוק בוכה ולא מרימים אז לא אני לא ישחרר. וגם לא כשהוא לא קושר את התינוק באוטו כשהוא בן יומיים וכו

וגם כשאני מראה לו דברים מהאינטרנט הוא מתווכח חושב שיש לו את הדעות שלו וזהו

ואני כמובן מסבירה תמיד מלא ונותנת מלא מידע

אז יכול להיות שפשוט מרגיש שאת "משתלטת" על גידול הילד.. עם בעלי, יש דברים שהבנתי שזה פשוט עניין של גישה, וכמו שאני חושבת בגישה מסויימת, הוא חושב בגישה אחרת ואין משהו שיותר נכון, זה פשוט מה כל אחד חושב.. לכן בדברים האלה אנחנו נפגשים באמצע.. הדברים שלדעתי היו פשוט לא נכונים בגלל מחקרים וכו' ביקשתי ממנו שיסביר לי את הגישה שלו.. פתאום הוא שם לב שהתשובות שלו זה "ככה" " כי חבר אמר" ואז אמרתי לו דבר פשוט " אם אתה מאמין בזה 100% סומכת עלייך. אבל אתה צריך להבטיח לי, שלדעתך זה כל-כך נכון, שאתה מוכן לעשות את ה"ניסוי" הבטיחות הזה על הילד שלנו . אם לא בטוח ב100% בוא נקשיב למומחים בתחום שזה המקצוע שלהם". מפה לשם הפסיק להתווכח.. אגב, בטוחה שאת נותנת קרדיט, אבל מספיק שהוא לא מרגיש בטוח בעצמו, עצם העובדה שלא מסכימה איתו, כבר "מוכיחה " לו שאת חושבת שאת יודעת יותר או שהוא אבא לא טוב, אפילו שאת מפרגנת לו.. אחרי שעשיתי שיחה עם בעלי, שאני מתנצלת שאני קצת משתלטת, פשוט זה ההורמונים, וזה לא אומר שהוא טועה פשוט אומר שלי קשה לשחרר, הוא שיחרר גם יותר וזורם איתי הרבה יותר..

יפה איך שהתמודדת עם זה! אני ממש בגישה כזו.. עד שהגיע לנו הילד הייתי הבת זוג הכי משחררת תומכת וסומכת בעולם. אבל זה פשוט קצת גדול עלי. אני לחוצה וחרדה לילד מהדברים שהוא עושה.. אבל זה באמת לא דרך מקדמת. אני אנסה לענות לו כמוך ובאמת לסמוך עליו בדרכו. תודה❤️