דברי איתו על זה בנחת בערב כשאתם בטוב, אני בטוחה שזה לא הוא מדבר אלא העייפות:)

לא שמעתי על דבר כזה שלא יוצאים מהחדר… כל פעם שילד התעורר לי תמיד ענתי איתו לסלון או משהו כזה…

מה שאת אומרת נכון חלקית. קודם כל אין כרגע הרגלים עד גיל 4 5 חודשים ודבר שני לא כדאי לצאת מהחדר אבל אפשר אם את נשארת בחושך ולא מתחילה לשחק איתו. בקשר לבעלך.. זה קצת חוצפה.. גם את עובדת במהלך היום. קצת נמאס מזה שאישה שנמצאת בבית נחשבת בחופשה כאילו היא לא עושה כלום והכל יופי טופי. וגם מה יקרה כשתחזרי לעבודה? מה יהיה אז?

זה נשמע שבעלך נבהל ולא יודע איך להתמודד עם הכל מתוך מקום שלא יודע מה לעשות.. אני חושבת שזה לא נכון איך שדיבר אלייך ולדעתי פשוט הוציא את הפחד העצבים.. כשכועסים, לפעמים יש תחושה של שליטה כי אתה בוחר לכעוס.. חייבת לדבר איתו. אבל לא בכעס, כי זה לא יוביל לשום מקום . תשאלי אותו למה הוא כועס, מניחה שיגידו משהו בסגנון שהוא צריך לעבוד וזה מעיר אותו.. אבל תמשיכי לשאול ולא לוותר על תשובות.. כשאתה ערנבלילה זה מפריע לעבודה? אתה מרגיש שכבר זה מתבטא בעבודה? חושש שיפתרו אותך? אחרי שתביני את נקודת המבט שלו, תסבירי שאת יודעת שזה קשה, אבל בלילה במקרים כאלו את צריכה את התמיכה שלו.. כשהילד נחנק (מניחה שלא באמת נחנק פשוט עשה קולות של וזה הקפיץ אותו) אז רק צריך להרים.. לא מכירה גם את היציאה מהחדר, והרגלים מתקבעים באמת באיזור גיל ארבע חודשים, אבל אני בדעה שההרגלים הללו צריכים להיות גם של ההורים לא פחות.. למשל בתקופה שהתחיל ויטמין d נתתי לו לפי איך שיקבל כשאתחיל לעבוד כדי שאני אתרגל להביא לו בשעה מסויימת :)