שבוע 12 ברוך ה' בתקווה שבשבוע הקרוב נתבשר שהכל בסדר! לפני חצי שנה היינו בהיריון שנגמר בהפלה בדיוק בשבוע 13. לא ידעתי כלום עד שבוע 16. בסקירה גילינו! אחרי ארבעה חודשים נקלטתי להיריון הנוכחי. מרגישה פשוט אדישה וקצת מפחדת מהאולטרסאונד הבא.. זה תמיד יהיה חותם על ליבי שהתינוק הקודם נפל.. ואני כל-כך דואגת שזה לא יקרה שוב.. אני יודעת שאין תרופה לזה. וגם יודעת שאין לדעת באמת.. והכל יכול לקרות תמיד. ועדין הלב שלי לא במקום. אני ברוך ה' מתפקדת ועובדת בהיריון הזה, לעומת הקודם ששלושה חודשים הייתי במיטה.. בזכות כדורים נגד בחילות ברוך ה' אני מתפקדת. לא יודעת למה אבל רציתי לשתף. אנחנו שומרים את ההיריון הנוכחי בסוד ממש ואף אחד לא יודע, חברות טובות שלי גם לא. אז יוצא שאני כזה אוכלת את החששות שלי לבד עם עצמי. וזה חונק! ממש מרגישה שאו שאני מבודדת את הרגש שלי ומנסה לא להתחבר מאוד לעובר. או שהלב שלי על 100 לפני כל בדיקה. טיפים איך להרגע יתקבלו בברכה🙏 קצת אפילו (:
💬11 תגובות👍5 לייקים

תגובות (11)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 במאי 2021 בשעה 13:06
היי, כל הריון מלווה בחששות ופחדים ובוודאי אצל אישה שעברה הפלה בשלב כזה או אחר. באופן אישי יכולה להגיד לך שגם אני עברתי הפלה טבעית בשבוע 9, לאחר חודשיים נקלטתי שוב ועכשיו אני בשבוע 25. תדאגי תשמור על עצמך במיוחד בשליש הראשון ואם אין סיבה רפואית שקיימת באופן קבוע להפלה אין שום סיבה שזה יקרה שוב! ככל שהזמן יעבור החששות יפחתו אבל אני משערת שעד שהבייבי לא בידיים שלנו זה לא נגמר ☺ מאחלת לך הצלחה, המשך הריון תקין וידיים מלאות.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 במאי 2021 בשעה 15:25
הי - אנונימית - איך לא הרגשת כלום עד הסקירה? לא היה לך שום סימן?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 במאי 2021 בשעה 15:58
לא, זו הייתה הפלה עצמונית. לא היה לי דימום ולא כאבים. הגענו לסקירה מוקדמת וגילינו שהעובר כבר שלושה שבועות ללא דופק 😞 מסתבר שהועבר יכול להיות ברחם עד חמישה שבועות במצב הזה והאישה לא תרגיש כלום..
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי3 במאי 2021 בשעה 15:58
אחרי חמישה שבועות העובר מתחיל להפריש חומרים רעילים ואז לא עלינו זה מתחיל להזיק לאמא, עולה חום, יכול להיות דימום. ואז באמת מגלים את זה.. אנחנו גילינו בסקירה בשבוע 16.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

שאלה ותענו בכנות- רוצה לדעת אם אצל כולן ככה או שאני אמא דפוקה עייפה וחסרת סבלנות ויכולות😣. ממש ממש ממש קשה לי להיות עם הבת שנתיים שלי בבית! זה פשוט שעות ממש קשוחות. זה רק לי ככה? השהות איתה לא פשוטה זה גיל אמאלה. אני נסחטת ואי אפשר לנוח לשניה וזה להיות סביבה דרוכה 24/7 כל שניה. יש לה טמפרמנט ממש חם והיא תזזיתית שתהיה בריאה וגם דרמה קווין וטנטרומים של החיים, אבל נראה לי שזה גם בלי קשר אליה ספציפית אלא הגיל! ואני רק מחפשת כל הזמן איכשהו לקצר שעות שהות איתה בבית😖 כי אני יודעת שמחכות לי שעות התשה סוחטות עד הרגע שהיא נרדמת ויורד רוגע עליי ועל הבית. עכשיו המחשבה על שבוע וחצי של חג איתה בבית מלחיץ לי את החיים. מה אני אמא דפוקה? ברור שאני יכולה לתקוע אותה עם מסך 24/7 לשקט נפשי אבל אני ממש לא אוהבת את זה וגם כשמביאה מדי פעם כדי לזכות לשקט ומנוחה. זה לזמן קצוב כלשהו כי אני נגד הרעיון מאוד אבל נשברת לפעמים. אציין שיש לי ילד בבית ספר כבר ומן הסתם הוא לא מקשה כי כבר עצמאי אז לא מפחיד אותו שיש לו חופש. שיהנה בבית זורם לי. אבל היא… קשוח. אני סופרת את הדקות כל יום עד ההרדמה. חח
💬3 תגובות