יש פה גרושות? די נמאס לי לנסות לתקן את הקשר שלנו, אני פשוט כבר עייפה מזה ומיואשת, שמחה כשאני לבד עם הילד, שמחה כשאני בעבודה, ואז הוא מגיע ואני הופכת להיות עצבנית עם פרצוף תחת, נמאס לי. אבל- מפחדת לא למצוא פרק ב' ונשארת.. נשארת גם בשביל הילד. אז מתי החלטתן שזהו? שזה הסוף?

בכל זוגיות יש עליות ומורדות. שכועסים לא פעם דיברתי כמוך השאלה אם זה תמידי , תנסי לחשוב אם בתקופות שאתם בטוב את גם חושבת ככה

אני וקשה לי ברמות, כבר כמעט שנה לבד... התגרשתי כי גיליתי שניהל חיים כפולים.

עדן אנחנו ככה כבר שנה +, לר מדברים חודשיים, משלימים, בסדר שבועיים, ואז שוב.. אנחנו יותר בריב מאשר בשלום, וכשאנחנו בשלום אני הולכת על ביצים.. נמאס לי באמת. אני בת 26, מגיעה לי אהבה גדולה מזאת, מגיע לי להיות מאושרת, מגיע לי עוד ילדים. ואיתו עכשיו?! ממש לא מביאה עוד..

וואי מתוקית, אני מבינה שאצלך לא הייתה ברירה, נשמע נורא.. זהו שבנתיים אני חושבת בעיקר על הצד הטוב, על השקט, על שאני יוכל לצאת שוב, לקבל יחס כמו שצריך מגברים, להתנשק, להתרגש.. אבל אולי אני סתם חיה באיזה סרט

לדעתי אם יש עוד מקום לנסות להילחם תנסי, בחוץ לא הכל ורוד... מניסיון.

קודם כל אין מה לפחד מפרק ב' אבל למה את חושבת על מה יהיה אחרי ? מה הכוונה הולכת על ביצים ? יש דברים מסויימים שכנראה גורמים לך לרצות לצאת מהקשר הזה אם ניסיתם הכל ולא הצלחתם לתקן רק אז תתחילי לחשוב על מה יהיה אחרי זה..

כל דבר הוא מתעצבן.. אני בלחץ כשהוא חוזר הביתה למה אני יודעת שהוא יכעס שפה מבולגן, או שיש מלא כלים, או שלא הכנתי מה שהוא אוהב לאכול.. אני כבר הפסקתי לנסות, אי אפשר שרק צד אחד יעבוד בזוגיות, ואני מרגישה שלו כבר לא אכפת.. ביקשתי מתנה ליום הולדת וייום נישואים שיבוא איתי למטפל זוגי- לא מסכים.. אני פשוט מרגישה שאין לנו איך להתקדם מפה יותר

כבר כמה פעמים שהייתי צריכה לטבול ולא הלכתי, כי למה? אני לא יכולה לחשוב בכלל על שיגע בי..

אני חושבת שאם את ניסית להילחם ולקחת אותו לטיפול וגם את זה לא רצה אז אין פה איך לשנות כי שינוי צריך לבוא מרצון של שני הצדדים, אם אין לך שקט בחיים שלך לא הייתי נשארת במקום שלא טוב, במיוחד שאת צעירה ויכולה לעשות שיהיה לך טוב

כואב לשמוע ככ הרבה נשים במצב שלך.הפחד מונע להתקדם

מבינה אותך מאוד גם אני בערך באותה הסירה

אני חושבת שאץ צריכה להסתכל על התמונה כולה ואם הרע עולה על הטוב אז להתחיל לחשוב מה לעשות.. לא הייתי ממהרת לפרק משפחה , קודם כל תעשי את כל מה שאץ יכולה כדי להציל כדי שתדעי שאם החלטת לפרק זה אחרי שניסית הכל! ושלא תצטערי על זה אחר כך.. אם הוא לא מוכן טיפול זוגי, אולי תלכי את לטיפול אישי- זה גם יחזק אותך ואת הביטחון שלך וגם אולי יעזור לך לשנות כלפיו את הגישה שתוביל לשינוי שלו עצמו ולבנייה מחודשת של הזוגיות.. אם את מרכישה שכבר תקופה ארוכה אתם על הקצה הייתי פשוט מקציבה לזה זמן- סתם דוגמה מהיום עד חצי/ שנה שלמה עושה מאמץ ומנסה לתקן ולשפר- לא עובד אין שינוי אפילו קטן- אומרת לו שלום! לא לפחד מה לבד הכך בסדר אץ תמצאי מישהו אבל רגע לפני תעשי הכל כדי לתקן בהצלחה

אנונימית לא לפחד מכלום!!! תאמיני בקב״ה! את לא תישארי לבד! כמה גברים רווקים שווים יוצאים עם גרושות +? אני מכירה כמה.. לא להיות במקום שלא טוב לך בו בגלל הפחד ממה שיהיה. מה ששלך יגיע עד אלייך. להיות בזוגיות אבל שלא נסבלת זה לא פיתרון ללא להישאר לבד! חלילה לא אומרת לך להתגרש כי אף אחד לא יכול לדעת ולהבין מה קורה בין בני זוג אבל את חייבת להיות חזקה קודם כל למען עצמך ואז למען הילד שלך שיגדל בצורה מדהימה כי אמא שלו מאושרת! תסללי את כל הדרכים לאושר שלך ואל תתפשרי בחיים. אנחנו לא ב1976 ולא נישאנו בחתונה קתולית. לכי אחרי הלב שלך בלי שום פחד, עם כל המשמעויות ♥️♥️♥️

תשתפי משפחה חברה תראי מה הכי טוב לעשו ותעשי אל תפחדי ברור שהכי קל לדבר אבל אם ככה את מרגישה אז תחליטי וזהו. תעשי מה שהכי טוב לך לא לאחרים. ובטח לא לו. בהצלחה תהיי חזקה. וטם יש פתחצלדבר איתו אז תנסי ותראי.

אנונימית מבינה אותך מאוד אני באותה הסירה איתך שולחת לך חיבוק