אחרי הלידה הייתי בהיי מטורף לא עניין אותי כלום חוץ מהתינוקי שלי חוץ מלטפל ולתת לא עניתי לטלפונים לא להודעות רק התרכזתי בלהיות אמא פעם ראשונה בחיי. אף אחד לא עניין רק התינוקי אני מרגישה עכשיו שעם כל האהבה הענקית שלי לתינוקי ועם זה שאני באמת מאושרת על זה אני לא מפסיקה לבכות לא יכולה לראות איך שאני נראית אוכלת שטויות בלי סוף מרגישה חנוקה בבית כי זה רק ההתחלה אבל קשה לי. שלא הולך עם האוכל או עם משהו אחר אני מרגישה שאני חרא של אמא ושאני לא עושה טוב בלילות שאני אמורה לקום אני בקושי זזה מעייפות ועדיין מעירה את בעלי שיקום ויביא דברים או יעשה דברים ומרגישה שאני רוצה לישון ובעייפות בלתי נשלטת והוא לא מעיר אותי שהוא קם לטפל ולהאכיל. לא מתלהבת שיבואו אורחים כמו משפחה או חברים זה נורמלי? אני רק רוצה להרגיש נורמלי ולהיות הכי טובה לתינוקי שלי מבלי להרגיש חרא של בנאדם שאני בכלל מתלוננת על משהו. רוצה לצאת רוצה לעשות משהו ובפנים אני מרגישה חנוקה בבית כאילו משכב לידה זה כלא דאף אחד לא הכין אותי אליו. מישהי מתחברת לכל זה? אני היחידה שמרדישה ככה??

את הכי טובה לתינוק שלך זה בטוח! הוא מזהה אותך ומרגיש אותך מספיק שאת נותנת לו חום ואהבה וזה מספיק... את חייבת גם לתת זמן לעצמך לצאת ולהתאוורר איתו או בלעדיו אבל להטעין אנרגיות

אני מפעילה כל מי שבא אלינו תשתמשי בזה לעזרה... להתאוורור, לצאת לאיזה סידור קטן, להתקלח ומה שאת צריכה...

מרגישה כמוך חודשיים וחצי אחרי לפי הרופא זה סוג של דיכאון לידה ואני עוד הייתי בשמירת הריון וכל חג יצא שהילדים בבידוד אפילו שאני מחוסנת הם שוב בבידוד כל החג לא יצאנו מהבית ביגלל שסבתא שלהם שהייתה בחג חולה מאומתת ואני שוב בבאסה בלי מצב רוח יל תיכנסי לזה תפעילי את כולםםםםם כל מי שאת יכולה ותישני כשאת יכולה אהובה

זה אפילו לא החוסר שינה ואיןצלי את מי להפעיל חוץ מבעלי ההורים שלו גרים שלוש שעות מאיתנו וההורים שלי הם לא סבא וסבתא של פעם אכפת להם מעצמם ולאחים ואחיות שלי יש ילדים משלהם אני לא יכולה לבקש שיעזרו. כנל לגבי חברות שלי

אני ממש מפחדת להגיע למצב של דכאון אחרי לידה אני לא רוצה לשקוע בזה כי חשוב לי להיות הכי טובה בתור אמא לילד שלי בעלי אמר ואומר לי לצאת כל יום אבל אני לא רוצה לצאת בלי הבייבי מהבית זה מרגיש לי לא נכון למרות שבעלי אמר שהוא נשאר והוא מטפל ושאני לא צריכה לדאוג אני רוצה רק לדעת איך לאזן את כל התחושות האלה כדי לא לשקוע בהן

את חייבת ללמוד לשחרר מה עדיף שתפלי לדכאון ואז בכלל לא יהיה מי שיטפל בו?? אמרת שבאים אורחים לזה התכוונתי שתעזרי... תתני להם להחזיק, להאכיל, להחליף וכו... כמובן מי שאת סומכת עליו..

זהו שאני לא ממש מתלהבת מאורחים ההורים של בעלי היו בחג ראשון וההורים שלי היו גם ביום אחר ולא ממש נתתי להתקרב כי אני ממש פוחדת עדיין עבר רק שבוע בבית אחותי היתה פה אבל כל הביקורים זה קצר ולא בשביל שישארו לעזור או משהו

קודם כל את מושלמת הכל בסדר דבר שני הייתי בדיוק כמוך ואז סיפרתי לאמא שלי והיא אמרה לי שברגע שאני מרגישה שקשה לי שאני עייפה שאני סתם צריכה קצת זמן עם עצמי אין לה בעיה לשמור עליו ובאמת שזה עוזר קצת לשחרר ושזה לא בושה לבקש קצת עזרה אם יש לך מישהי שאת סומכת עלייה תני לה את הילד ותנוחי הכל בסדר בדיוק עכשיו נתתי לה את שתיי הילדים ואני קצת עם בעלי ונחה והכל בסדר

בת כמה התינוקת? תקשיבי זה בכלל לא קל בלי עזרה, מבינה אותך זה מתיש ושוחק. קודם תלמדי לשחרר ולמענך ולמען הילדה תתני לבעלך להיות עם הילדה ותצאי לשעה שעתיים מהבית, אפילו להליכה או לכל מקום שיעשה לך טוב. מעבר לזה בימים יפים את יכולה בשעות צהריים לצאת עם הילדה, זה מה שאני עושה וזה גם טוב בשבילה קצת להתאוורר. חוץ מזה שאת נשמעת אמא מדהימה!! אכפת לך ואת דואגת.. תזכרי שאנחנו לא באות עם ידע ועם הזמן אנחנו לומדות וגם לומדות את דפוסי ההתנהגות של התינוק שלנו, אנחנו מתרגלים אליו והוא אלינו. תזכרי שזאת תקופה מהנה ואל תשכחי לעשות טוב גם לעצמך! חיבוק🤗💕

לא יודעת איך אפשר בלי עזרה אם אמא שלי לא יורדת אליי בבוקר להחזיק אותו כמה שעות אני לא מצליחה לתפקד

בנות אתן מהממות! יש לי את בעלי וזה הכי טוב שיש מכל עזרה חיצונית. הוא גם מעודד אותי לצאת לזמן שהוא שלי לבד לגוף ולנפש. אני כנראה אצטרך לשחרר למרות שיהיה לי קשה מאוד אבל כדי להיות אמא טובה אני מבינה שאין ברירה אלא לדאוג גם לעצמי.

בהחלט אמא רגוע בייבי רגוע קחי את זה לצומת ליבך אני לצערי אם 4 בבית וקשה לי מאווד וכל הסגרים הכניסו אותי לחתיכת דיכאון יש ימים טןבים ויש ימים שלו אני כאן אם את מהצפון אשמח שניצא יחד נעביר זמן בכייף

עופרי תודה מאמי אני מאזור השפלה אבל תודה על ההצעה ועל התמיכה

בכייף פשוט עוברת אותו דבר מבטיחה לךךךך