היי כמה זמן אחרי הלידה חזרתם לשגרה? לדיירים, לבילויים ולהכל?

אני אחרי שבועיים יצאתי עם חברה לדאנס בר לחגוג בזמן שבעלי שמר על הקטנה זה מאוד שונה מאישה לאישה, ההחלמה של כל אחת היא שונה. וגם תלוי מאוד באם יש עזרה או לא.. אין דבר כזה "לחזור לשגרה" אחרי שנולד התינוק כל השגרה משתנה וכבר לעולם לא תחזור למה שהיה בעבר... וגם כשרוצים לצאת לבלות זה לא רק תלוי בהחלמה פיזית ונפשית אלא גם בבייביסיטר וכו'

9 חודשים אחרי ועוד לא חזרתי 100% לשגרה

לגמרי מסכימה עם אולגה, לא מעט דברים משתנים. ותלוי כמה עזרה את מקבלת

ודייטים מצליחים? אירועים עם הילד זה אפשרי? באיזה גיל זה אפשרי?

דייטים כן צריך לתכנן ולצאת זה מאוד חשוב

raneen אפשר עצות? ילד ראשון ואין לי מושג איך זה אפשרי בחודשים הראשונים

כן גם אני הייתי באותו מצב, אני מניקה עד היום (בן 9 חודשים) בחודשיים הראשונים לא יצאתי מהבית. אחר כך התחלתי ללכת עם התינוק למקומות קרובים: פארק, הורים, חברים למשך שעה או קצת יותר... אחר כך למדתי להשאיר אותו עם בייביסיטר למשך בערך שעתיים ולעשות משהו לעצמי או בילוי זוגי. תזכרי שאת צריכה לחלק את הזמן וליזום דברים

תודה❤

בעלי הרבה פעמים שומר ואני נפגשת עם חברות, עכשיו יש קורונה אז עוד לא יצאנו למסעדה אבל הבת שלי בת שלושה חודשים ואמא שלי הציבה לי עובדה שהיא ישנה אצלה השבוע..קצת חוששת אבל מאוד רוצה להתגבר על הפחד הזה

לילוש הבת שלי בת שנה ועשה חודשים ומעולם לא הסכמתי שתישן מחוץ לבית בלעדינו לדעתי לילד צריך להיות את הסדר יום שלו ואת המקום הנוח והבטוח שלו ולא לעשות לו בלאגן אם מישהו רוצה לבוא להיות איתה לשמור עליה אז בבית שלנו, באהבה! אני לא חושבת שצריך להפוך את כל השיגרה של הילדה בשביל זה, גם ככה זו תקופה של חוסר ודאות והם עוד לא הכי מבינים מי נגד מי ומה נגד מה ואיך דברים עובדים, ודווקא דברים שיגרתיים שחוזרים על עצמם כמו רוטינה של סדר יום עוזרת להם להירגע כי הם מתרגלים פחות או יותר להרגיש מה מגיע אחרי מה.. לדעתי את פוחדת בצדק ולא יודעת למה לך להתגבר על הפחד הזה? נראה לי ממש מפחיד בשביל התינוקת בעיקר פתאום להימצא בבית שונה, אצל מטפלת שונה (למרות שזאת סבתא), בתנאים שונים, סדר יום שונה ומיטה שונה. אגב, אני לא חושבת שמה שאני עושה או מאמינה בו נכון לגבי כולם, זה נכון רק לגביי עם הילדה שלי. כל ילד לגופו, וכל הורה יודע הכי טוב לילד שלו. אשמח לשמוע מה דעתך על הקו מחשבה שלי?

אולגה❤️מצד אחד אני ממש מסכימה איתך וזו הסיבה שכנראה קשה לי לשחרר מצד שני, זה גם הכרחי בין אם זה לבת שלי, שתדע "לזרום", שלא יהיה לנו קשה לשנות הרגלים וזה ירגיש לנו ולה סוף העולם כל שינוי ששובר שגרה ובנוסף, גם לזוגיות שלי ושל בעלי, לשעות השינה שלנו, לביחד שלנו שאם נעשה חושבים לא היה לנו אותו המון זמן כמו שצריך שזה רק אני והוא. היא ישנה כמה פעמים טובות אצלה יחד איתנו ולכן זו לא סביבה שזרה לה. בנוסף, אני שם איתה עושה לה טקס שינה, נותנת בקבוק וגם היא תישן בסוף במיטה שלה (יש לי מטחברת שמתקפלת אנחנו לוקחים אותה ממקום למקום כל הזמן שישנים מחוץ לבית.. אני מרחק של עשר דק נסיעה ממנה אני חושבת שאם ארצה לנסוע לחופשה עם בעלי לבד, לא אוכל כי אהיה בחרדות ולא אדע איך היא תסתדר ולכן זה גם משהו הכרחי

אאאא אז נשמע סידור ממש טוב אם כך 🔝 ואני לגמריי מבינה את הקושי שלך בלשחרר בגיל כזה פיצי, אני בגילאים האלה הייתי שמה מצלמה וכל פעם בודקת מה קורה עם הילדה (לא מחשש להתעללות חלילה אלא כי הייתי כל הזמן רוצה לראות שהיא בסדר), עם הגדילה שלה עבר לי. אגב בשביל לשנות הרגל בגילאים הצעירים לא צריך לעצב "אופי זורם" בדרך כלל צריך להיות עיקבי כמה פעמים ואז ההרגל משתנה, הילדים ממש כמו פלסטלינה מהבחינה הזאת הם יודעים להתאים את עצמם למה שמצפים מהם - עלינו להיות רק עקביים וברורים.