אתמול בערב בעלי ממש עצבן אותי. ומאז אנחנו בקושי מדברים, רק ממש טכני. תמיד כשיש משהו אני זו שצריכה לפתוח ולדבר. אם לא אני, הוא ממשיך לחיות כאילו כלום לא מפריע. הוא בעל ממש נשמה אבל פשוט לא מדבר על רגשות, צריך כל דבר לשאוב ממנו. ולעולם אבל לעולם לא יהיה שזה שיפתח את הסיפור ויעזור לנו לסיים את העצבים. מה בסך הכל ביקשתי? שיהיה פעם אחת הוא זה שלא יגרום לי ללכת לישון בהרגשה חרא? אנחנו גם בדיוק בנידה עכשיו, אז לא ישנים ביחד. תכננו לצאת ביחד היום לסידורים ומהבוקר אני מחכה וגם אמרתי לו שיפסיק לברוח וידבר, והוא כאילו מתעלם מהעניין, רק "מתי זזים?" "את רוצה לצאת?". ולא, לא בא לי לצאת בהרגשה חראית כזאת. אז הוא פשוט מסתובב הלוך ושוב, קצת בפלאפון, קצת במחשב. אמרתי לו שלא בא לי לצאת "את בטוחה? את רוצה להישאר?". לא, אני רוצה שתעזור לי לצאת מהלופ הזה שנכנסנו אליו ותפסיק להתעלם. עוד שניה הוא באמת ילך ואני אשאר עם הילד עצבנית רצח ועצובה. זהו, פרקתי.

זה כל אחד והקריזות שלו.. כלכך מבינה אותך. בעלי " מעניש " אותי ויכול גם שבועים לא לפנות ולדבר איתי. אני פשוט למדתי , לא נותנת לזה במה! תמיד אני זו שיוזמת , שפונה , שמתפייסת.. ממש לא..הפסקתי! לא רוצה לדבר? אני בשלי!!! אחרי יום הוא זה שבא ומתחיל לפתח שיחות

אבל תכלס אני זו שעוד רגע מתפוצצת מעצבים. זה נראה שזה בכלל לא מפריע לו. אז מי שנדפק פה זאת אני🤦‍♀️...

בדיוק!!! ברגע שלא תראי לו שאת מתפוצצת ושיראה שאת שמה זין על הריב הזה..בדיוק כמוהו הוא יתהפך זה בדיוק ככה אצלי

האמת שאני פעם גם הייתי מתעצבנת מזה עד שקלטתי שזה לא שהוא אדיש ולא אכפת לו הוא פשוט מפחד להתמודד עם הסיטואציה אז בורח זה לא המצב האידיאלי אבל זה הרגיע אותי לדעת שזה התגובה שלו דווקא כי כל כך אכפת לו ואני לא מרגישה יותר פראירית כשאני יוזמת שולם אני מרגישה אישה חכמה ורגישה שמצליחה כל פעם כשקשה להתמודד עם הסיטואציה ולהוביל את השינוי ביננו. כמו שהו עושה כל פעם דברים אחרים שהוא טוב בהם

להרגשה הטובה שלי עזר לי כל פעם אחרי השיחה כשאנחנו כבר רגועים פשוט להוציא לו את המילים האלה מהפה לשאול אותו אתה שמח שפתחתי את זה ודיברנו? לא דיברת על זה אתה כי היה לך קשה? ושאלות כאלה..

וואוו ללל את כל כך צודקת.. כמובן שבסוף נכנעתי ופתחנו והוא בדיוק הסביר לי שזה ממש אבל ממש לא היה לו נעים והוא מת שזה יסתיים אבל חיכה שאני אפתח כי לא היה מסוגל לעשות את זה בעצמו.

אם זה היה הבוס שלי בעבודה או משהו כזה אז שיקפוץ קשה לך בעיה שלך אבל כשזה בעלי ויש לי דרך לעזור לו ועל הדרך לעזור לי אז למה לא

אבל לפעמים בא לי להיות הילדה הזאת ששואלים אותה מה קרה, ומבקשים ממנה לדבר... תינוקי קצת מצידי אבל מה לעשות, בא לי לפעמים להיות קצת תינוקת🤦‍♀️

הכי הגיוני שבא את זה לפעמים אבל מה לעשות שאישה היא יותר חזקה בנפש מגבר ויודעת להתמודד יותר טוב ממנו עם סיטואציות לא נעימות.. הייתי מחפשת את המוצי פוצי הזה שהו בהחלט חשוב בהזדמנויות אחרות כשהבעל מרגיש רגוע ולא במקום של מגננה פשוט לבוא כמו ילדה קטנה..להתכרבל..לבקש ממנו שיפנק במשהו טעים וכאלה

פשוט להכניס לראש שזה שאת באת ודיברת זה לא כי התקפלת מולו זה כי היה לך כרגע יותר כח ממנו לעזור לשתיכם ולעשות את מה ששתיכם רוצים שיקרה

דמייני כאילו חזרתם מאיזה מקום והכיור בבית עם כילים והוא גמורררר עם דלקת גרון וחום ואת סבבה אז ברור שתשתפי בכיף ותגידי לו מאמי לך לישון לא כי את פראיירית כי כרגע את יותר חזקה

אני כותבת את זה ככה בנחרצות לא כי זה קל פשוט כי עברתי את זה גם תקופה ארוכה ואני מזדהה עם התחושות שלך לגמרי לקח לי הרבה זמן להגיע למסקנות שכתבתי פה

ועוד דבר אחרון שעזר לי כשאני עצובה בגלל מישהו אחר לא בגללו לבוא אליו עם פרצוף קצת מסכן ואז תראי איך הוא אומר לך מה קרה תספרי לי ולא עוזב אותך עד שאת נרגעת פשוט כשזה בגללו הפחד שלו חוסם אותו