היי אהובות יש לי תינוק מהמם בן 3 חודשים אני מרגישה אמא ממש טובה כל מי שמכיר אותי נדהם מהטיפול שלי בילד הכל טוב יפה עד שאני מתראה עם חמותי אני באמת כבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות יש לה הערה על כל שעות זה יכול לחרפן אותי לדוגמא "מה את לא גוזרת לו ציפורניים?" בנימה של זלזול. ברור שאני גוזרת לו מה פשר השאלה ? או את לא מורחת לו משחה בטוסיק ?(למה למרוח? אין לו אדום!!!) וגם זה בזלזול של כאילו מה נראה לך. כל פעם היא מנסה ללמד אותי דברים! אין צורך!!!! כל מה שהיא אומרת אני כבר יודעת ולא יושבת ומחכה לה שתלמד. אני ממש ממש משתדלת לתת לה את המקום הזה עם הילד כי אני רוצה שהילד שלי יגדל בסביבה שלהם אני מאוד מעריכה אותם כאנשים ורוצה שיהיו חלק מהחיים שלו. אבל כל מה שקשור ליחס כלפיי וכלפי האמהות שלי משגע אותי זה ממש נראה שהיא מנסה לערער אותי ואפילו מצליחה כי בכל פעם אחרי שאנחנו מתראות אני בתסביכים , יוצאת כל בעלי ואומרת לו הכל וזה מוביל לריב בנינו . כל פעם מחדש היא מוצאת על מה להעיר לי!! אני לא סומכת עליה לבד עם הילד בכלל אני אפילו מפחדת להשאיר אותו איתה אבל כשאני בסביבה אני ממש עובדת על עצמי לתת לה להאכיל , להחליף ולהיות איתו וכל פעם מתחרטת על זה , הצורה שהיא מחזיקה אותו מלחיצה אותי היא מנסה לשדר אובר ביטחון עם הילד ולי זה מרגיש כאילו הוא כל רגע עומד ליפול למה מהידיים , כאילו היא בכוונה עושה לכמה שניות כאילו היא משיבה אותו לפעמים אני מרגישה שהיא בודקת את הגבולות שלי מתי אתפוצץ עליה כבר .. אני לא מתפוצצת אני פשוט מסמסת לבעלי שיעיר לה והוא עושה את זה אם זה יבוא ממני היא תפגע אבל אחרי זה אני אוכלת את עצמי כמה אני אמא רעה לא הערתי לה ! אני באמת לא יודעת איך להתנהג איתה אני מתרחקת ממנה לשבוע שבועיים ואז מתקרבת אליה בחזרה ומתחרטת על זה נורא. עצות כמו תדברי איתה לא יעזרו כי אין עם מי אני לא ככ מצליחה לנהל איתה שיחות כי היא בטוחה שהיא יודעת הכי טוב מכולם אווי ואבוי אם מישהו לא מסכים עם הדעה שלה , אישה קשה מאןד !

וואו אני כלכך מבינה אותך ואת מה שאת עוברת 😪 גם חמותי העירה לי לא מעט על האופן שבו אני צריכה לגדל את הילד ולבסוף אני מגדלת אותו כמו שאני חושבת לנכון. אין מי שיודע יותר טוב מה מגיע לילד שלך - ממך. את אמא שלו, הוא חלק מבשרך.. יש לא מעט דברים כאן שתארת שגם אני חווה ואין ספק שזה מצריך המון סבלנות!!!! כי בסופו של דבר האיפוק הוא לשלום בית עם הבעל..

אגב אני בלי קשר לילד בקושי מתקשרת איתה כשהיא מדברת אני בכלל לא מקשיבה לה חח הסיפורים של אני ןאני לא כזה מעניינים אותי אז אני פשוט עושה עם הראש . קשה לי איתה מאןד ועד לא מזמן הייתי אומרת לבעלי כמה נמאס לי וקשה לי איתה עד שלפני כמה ימים היה לנו פיצוץ מאוד גדול והבנתי כמה זה פוגע בו וחוץ מזה מה יעזור לי שאני אומרת לו ? מה הוא יכול לעשות? אז החלטתי לא להגיד לו כלום יותר אבל אני פשוט יושבת ואוכלת את עצמי .. הנה היא השיבה אותו הנה היא לא החזיקה לו את הראש. כל המחשבות האלה הורגות אותי אוף

אני כלכך מבינה לליבך..לבעל קשה לראות את מה שרואים מהצד, זאת אמא שלו ומבחינתו היא עושה הכל מטוב לב.. אבל תצטרכי לשבת איתו לשיחה ולראות איך אפשר לשפר.. אולי שהוא יעיר לה אם היא עושה משהו שלא נוח לך איתו? שזה לא יגיע ממך

פשוט תשמרי מרחק, וכשאת באה עם הילד תגידי לה בעדינות "אני אשמח שתחזיקי לו את הראש, אשמח שלא תושיבי אותו וכו" אם זה מפריע לה שתתפוצץ

הוא תמיד מעיר לה אני שולחת לו בהודעה והיא בתגובה אני יודעת מה אני עושהההה גידלתי נכדים , גידלתי ילדים ... לא מובן לי איך אם היא גידלה את כל הנכדים שלה כפי שהיא אומרת איך אף אחד לא העיר לה על הדברים ההזויים שהיא עושה. בפעמים הבודדות שהערתי לה היא ענתה לי בצורה מאוד מזלזלת שהיא יודעת מה היא עושה.

אני כל פעם אומרת לעצמי זהו אני לא הולכת אליה יותר ואז אחרי שבוע שבועיים אני משתכנעת והולכת ואז שוב מתחרטת על זה .. אני מצד אחד לא רוצה להתנהג כמו אמא פרנודאית אני מקבלת מהמשפחה שלו מלא הערות בעקיפין שאני אובססיבית בהתנהגות שלי ובפחדים שלי לגביי הילד.. אבל כן !! זאת אני והילד שלי זה הדבר הכי חשוב לי בעולם בטח שאני אפחד..

תאמרי להם שזו את ושאת לא מעוניינת בהערות מיותרות ואם זה לא מתאים להם את תדעי לא להביא אותו ושנמאס לך מהערות ומתגובות כאלה פשןט תעמדי על שלך

לא להתייחס פשוט. שהיא אומרת לך תעשי לו ככה ולמה את לא עושה ככה תאמרי לה אני יודעת מה אני עושה! תתחילי לענות למה זה רק יתדרדר

גם חמותי ככה. היא חייבת לחלק עצות ולספר על מה שהיא קראה או שמעה. אין לה ניסיון בגידול ילדים. יש לה רק את בעלי וגם הוא היה תינוק לפני כמעט 30 שנה ולא נראה לי שהיא צלחה בגידול שלו