בבקשה תענו אם חוויתן- שבוע 5+3 מרגישה מהבוקר כאב בצד שמאל באיזור המותן והאגן (מתחת לצלעות) זה כאב עמום ונסבל מרגיש כמו צריבה כזאת זה תקין? עוד מישהי חוותה משהו בסגנון והכל היה בסדר בסוף?

זה הולך להיות פוסט קצת ארוך בעלי וחברים שלו קשורים מאוד מגיל קטן רגילים לצאת המון. במהלך הנישואים שלנו הם היו יושבים כל שבוע ואחר כך יוצאים לבר. תמיד אמרתי לו שאני לא מתה על הרעיון שהם יוצאים לבר אבל בלעתי את הצפרדע.. הוא אמר שזה שטויות כולה יושבים שותים בירה בבר אבל משהו בי הרגיש שזה לא שייך ושיש שם מלא פיתויים במיוחד שאנחנו זוג דתי. בקיצור, לפני חודש הוא יצא איתם לבר והוא עשה מעשה שהיה פתח עצום לבגידה, לא בגד אבל זה היה יכול להוביל לזה. אמרתי לו שאני מתגרשת ממנו והוא התחנן על נפשו שלא אעשה כלום ושהוא מצטער והיה שיכור. אמרתי לו שבחיים לא אשכח לו את זה אבל החלטתי שנמשיך עם כל הכאב והעצבים. הבנתי שהחשש שלי היה מוצדק, ידעתי שעליו ספציפית אי אפשר לסמוך עם החברים כשהוא שיכור (עזבו את זה ששבוע אחרי שהתחתנו הוא ישב עם חברים שלו בבית של אחד מהם ויצא אחר כך לבר ולא סיפר לי שיצא לבר, ואיך גיליתי את זה? הוא בטעות התקשר אליי וידיאו, עניתי וראיתי אותו יושב בבר🤦🏻‍♀️) בקיצור, קשה לי לסמוך עליו, זאת האמת לצערי. חברים שלו שבוע הבא יורדים לאילת, רובם המוחץ רווקים ורק עוד 3 נשואים. בעלי בדיכאוןןןןן שהוא לא יורד איתם לאילת, ובשיא הכנות? אם היה גבר שאפשר היה לסמוך עליו לא היה אכפת לי אם היה הולך איתם. אבל הבן אדם עשה מה שעשה וואלה כרגע, קשה לי לסמוך עליו. בהמשך שיוכיח את עצמו ואבנה את האמון שלי מחדש אז יהיה לי יותר קל עם ההבנה שהוא איתם בחופשה, אבל אחרי מה שקרה-קשה לי לסמוך עליו. אני לא ארדם בלילה כשאדע שהוא יוצא איתם בחמישי למועדון שם. לא אסמוך עליו בתקופה הקרובה ובצדק! הפואנטה של הפוסט היא שהוא שאל אותי אם אכפת לי אם יסע איתם ל2 לילות, כאילו אתה לא מתבייש? עבר כולה חודש מהמעשה הנוראי שעשית, איך אתה לא מתבייש לשאול אותי אם אכפת לי שתלך? ברור שאכפת לי שתלך. נראה לך שאחרי חודש אסמוך עלייך? והוא מצידו עצבני שאני ״לא נותנת לו״ ובדיכאון שהם הולכים והוא לא. גם איך הלב שלך יכול להתגבר על זה שלא תיהיה עם הבת היחידה שלנו יומיים? היא בת חודש וחצי, פיצית. איך לא אכפת לך? בקיצור נמאס לי כבר. כל היציאות שלו עם חברים שלו הורסים לנו את הזוגיות, עושה לנו רק רע ואין שום דרך להפריד ביניהם, זה כמו אחים. מה עושים? קשה לי כבר אני לא יכולה יותר