אני לא יכולה יותר עם בעלי. נכון, אני עצבנית יותר בהריון, נכון, לפעמים אני צועקת ומתרגזת סתם. אבל הוא לא תורם לזה. אני מרגישה אשמה בהכל, הוא מחפש אותי כבר, מה לא טוב, איך אני מתנהגת בסדר או לא בסדר, מה הייתי צריכה להגיד ומה לא הייתי צריכה להגיד. מול מי אמרתי מה או לא אמרתי. אני לא אומרת שאני מושלמת, אני גם אומרת דברים לא במקום או כועסת סתם לפעמים, אבל ציפיתי ממנו ליותר. אני פשוט מרגישה שהפרטנר שלי מתנגח בי במקום להכיל. שמה בצד כבר שאני בהריון ראשון, אנחנו רבים כל יומיים, אני עוד רגע בחודש חמישי ואני לא יודעת אם אני רוצה להביא ילדה לחיים האלה שלנו. זה כלכך עצוב לי להגיד את זה אבל בחיים לא רבנו כלכך הרבה. בא לי לקחת את הדברים שלי וללכת להורים. לעזוב הכל. אבל לא יודעת אם באמת. אני אוכלת סרטים וקשה לי. לא יודעת אם יש מה להגיד על זה, פשוט אין לי למי לפרוק והייתי צריכה להוציא קצת. שבת שלום לכולן🙏

מאמוש קודם כל תרגעי באמת שאסור להגיד דברים סתם בפה.. גם אני ובעלי בהריון הראשון היינו כאסח ממש כי אנחנו נורא צעירים והוא ממש לא רצה בכלל את ההריון בהתחלה ולקח לו זמן להכיל, תנסי מהצד שלך אחרי שאתם רבים לנסות לעבור הלאה ולא להיתקע על הריב ולהמשיך לדבר על זה וכאלה תנסי להקליל קצת לי אישית זה עזר איתו וגם תסבירי לו שאין לך כוונה לחפש אותו את לא אויבת שלו סך הכל

ממליצה על טיפול זוגי. אחרי שנים שימאנו והכל היה טוב, בשנה הראשונה לנישואין התחלנו לריב המון וידענו שחייבים לעשות עם זה משהו עכשיו לפני שנהיה מאוחר. טיפול זוגי עשה פלאים לתקשורת שלנו, מבינים ומכילים אחד את השני והפסדנו לריב כמעט לגמרי, גם כשרבים זה מכובד ועם כוונה להבין את הצד השני

שיצאנו, והפסקנו