בא לי לפרוק. ורק בגלל שזה אנונימי זה מרגיש לי בנוח. אני אמא לילד מדהים בן 2.9 בהריון שבוע 23+4. נשואה באושר לבעל מדהים, שעוזר ותומך. אבל לאחרונה מרגישה שהוא לא מבין אותי בכלל. אין לי מושג אם זה ההורמונים, אבל המצב רוח ממש לא מזהיר. אני עם הילד בבית כי אין גן, מרגישה שחיה ונושמת בשבילו, מיותר לציין שהוא האהבה הכי גדולה שלי בחיים ואוריד את הירח בשבילו, אבל מרגישה במיוחד בתקופה האחרונה שאין לי זמן לעצמי, מרגישה זוועה פיזית, נפשית, מנטלית. מרגישה כבדה, לא מטופחת, העור שלי ממש בוגד בי. לא יוצאת מהבית כי מתה מפחד מכל המצב, אז גם לא יוצאת מהפיג׳מה מה שעוד יותר מדכא אותי. כאילו נכנסתי ללופ שלא מצליחה לצאת ממנו. ומרגישה שבעלי שהוא החבר הכי טוב שלי לא מבין אותי בשום צורה. ורק מטיף לי על כמה שאני כישרון מבוזבז וחבל שלא עושה עם עצמי משהו. כאילו שזה תלוי בי בהתחשב במצב. בקיצור, זהו רק רציתי לפרוק ולא בא לי לדבר על זה עם חברות. תודה שקראתן❤️

נכון שכתבת שאת לא רוצה תגובה, אבל באלי להביא לך חיבוק גדול ולהגיד לך שאת לא לבד ואלה תחושות הגיוניות בייחוד כשאנחנו בסגר!! תהיי חזקה וכשתרגישי שאת מסוגלת תנסי להרים את עצמך ולא רגע קודם ולא בהשפעת אף אחד חוץ מעצמך. ♥️