אהבתי. משתפת. מתוך כתבה. כאשר הילד משתמש באלימות בבית, כלפיכם או כלפי אחיו, אפשר לנקוט בפסק זמן- הורו לילד להישאר כמה דקות במקום מסוים עד שיירגע, ולאחר מכן יתנצל בפני האדם כלפיו הביע אלימות. במקרה שהאלימות היא חלק מהתקף זעם שהילד חווה, וגם לאחר שהיה אלים הוא ממשיך להשתולל, אפשר להיעזר בטכניקת חיבוק הדוב כאשר אתם מחבקים את הילד חזק ומונעים ממנו לזוז. החיבוק הוא ביטוי של אהבה יחד עם הצבת גבולות. בזמן חיבוק הילד בדרך כלל ממשיך להשתולל, ועליכם להבהיר לו שפעולה זו אינה עונש. אמרו בשקט וברוגע "אני מחזיק אותך ומחבק אותך כי אני אוהב אותך ואני לא מוכן שתפגע בעצמך או באחרים. אנחנו נשאר כך עד שתירגע". אם תשתמשו בטכניקה זו כמה פעמים רצופות בזמן התקפי הזעם של ילדיכם, משך "חיבוק הדוב" יפחת וילדיכם יבין כי אין טעם להמשיך בהתקפי הזעם כי הם לא מביאים לו את התוצאה הרצויה לו.

לקחתי לי 🙃

ככה עושים לתלמידים בחינוך המיוחד שנוטים להתקפי זעם בביס.

אוי ואבוי, ממש מחריד לדעתי! דווקא כשהילד בהתקף זעם הוא צריך לדעת שההורים שלו שהם הדבר שהוא הכי סומך עליו בעולם, יאהבו אותו ויהי מה. ברגע שמרחיקים אותו, הוא מבין שהדבר לא כך, זה יכול ליצור המון המון בעיות וחרדות נטישה בעתיד. הדבר הזה שכתוב פה למעלה אולי פותר בעית התנהגות אבל לא פותר את הבעיה העמוקה יותר שבגללה הילד בהתקף או משתמש באלימות. תחשבו טוב לפני שאתם פועלים לפי כל מיני מדריכות הורים שמוסמכות מטעמם עצמן

וגם ההתנצלות הזאת שמכריחים אותו להגיד, הרי לא אמיתית, לא בעיה ממוטיבציה פנימית, הוא יעשה את זה רק כי אתם דרשתם זאת ולא כי הוא מתכוון לזה. לא מבינה מה משיגים בזה בכלל

מסכנים הילדים שמתנהגים איתם ככה

זה בדיוק מה שכתוס

זה גם חינוך. להתנצל בפני מי שפגת. איך הוא ידע לעשות זאת אם לא מלמדים.

אנונימית1 ואיך את מתמודדת עם הילדים שלך? אני לדוגמא עם תינוק בן שנה שנכנס להתקף כזה חוץ מלחבק ולעצור אין לי שיטה אחרת. הוא לא יכול להסביר לי מה קרה כי הוא לא יודע לדבר. אז איך את היית עושה זאת?

קודם כל מגיל מאוד קטן לתמלל כל מה שקורה: אתה כועס כי, אתה מבואס כי, אתה עצוב כי... כשיגדלו זה עוזר להם להבין מה קורה ואיזה רגש הם חווים. דבר שני, אתם צריכים להבין שילד עד גיל 5/6 לא מסוגל לעבד 2 רגשות בו זמנית. ז״א שאם הוא עכשיו כועס אין בו שום אמפטיה כלפי האדם השני שהוא עשה לו משהו רע. במצבים בהם הילד בהתקף זעם והוא נותן לי לחבר אותו, בוודאי שאחבק ואתמלל את מה שקורה עכשיו. אם ממשיך להרביץ אני אעצור אותו ( לא בכעס) ואסביר לו שלא מרביצים ל.. ושאם הוא רוצה להוציא את הכעס החוצה (שזה דבר מאוד לגיטימי) אפשר להרביץ לכרית וממש מפנה אותו לשם. בשום פנים לא אשאיר אותו לבדו ואראה לו שכועסת עליו ואדרוש ממנו להתנצל, בטח שלא בגיל שנה. וחינוך זו דוגמא אישית! עשית משהו לא בסדר, תתנצלי, תאמיני לי שהילדים חכמים מאוד ולומדים הכל מאיתנו

לחבק*

אני תמיד שמה את עצמי במקום הילדים, תחשבו עכשיו כעסת על בעלך והוא אומר לך: אני עוזב את הבית תירגעי ות תנצלי בפניי או בא ומחבק אותך כל כך חזק שכל מה שבא לך לעשות זה לצרוח

איך הייתן מרגישות ? ילדים זה לא רובוטים מצטערת אבל לא תשכנעו אותי שמה שכתוב שם למעלה הוא נכון באיזשהו אופן

אני רואה וקוראת דברים אחרת בצורה שונה ממך. אבל בעצם ענית לי על השאלה מה היית עושה עם תינוק בן שנה וזה אותו הדבר מה שכתוב בכתבה. ככה שאת מסכימה בלי להסכים חחחח)))))

ברור שזה מה שתפרשי כי ככה את פועלת, בהצלחה עם גידול הילדים שלך