לא מצליחה לשחרר... ביום חמישי עשיתי שקיפות עורפית. עד כה פטרתי את בעלי מלבוא איתי לבדיקות אבל לשקיפות עורפית קבענו מראש שיצטרף. הוא לא כך כך מחובר לתהליך למרות שכן מעוניין בהריון. חשבתי שזו הזדמנות לחיבור לעובר והתרגשתי מאוד מהבדיקה. דיברנו על זה וחפרנו על זה והזכרתי. לבדיקה עצמה הוא איחר ברבע שעה ואני למזלי ביקשתי מבנות אחרות להכנס לפניי כדי שיספיק לבדיקה. אבל ישבתי ממש בוכייה בחדר המתנה ומאוכזבת. מציינת שהוא לא עשה זאת בכונה, משהו בעבודה התארך והוא הגיע הכי מהר שיכול. עדיין קשה לי עם זה ואני מאוד כועסת למרות שהבטיח שלא יקרה יותר והרעיף אהבה וחיבוקים למרות שאני הייתי קרירה אליו. ביום שתכננתי כל כך לשמוח ולספר לכולם התבאסתי ממש. אני יודעת שהכי חשוב שהבדיקה יצאה תקינה, ועדיין.. אולי בגלל שאני הורמונלית. הערות? הארות? תמיכה?

טיפים כדי לשחרר את זה מעליי יהיו מבורכים 🙏

תעבירי, תשחררי קרה, הייה יש עיכובים דברים קורים. בסופו של דבר במבחן התוצאה נכנסתם יחד, הייתם שותפים לבדיקה, ראיתם את העובר והכל נמצא כתקין שזה מה שחשוב. להתקע בעבר לא יועיל, הכל לטובה ✨

אני תמיד ביום של בדיקה יש לי תלונות שהוא איחר או שלא עשה מה שרציתי וכו אנחנו הורמונליות וזה אצל הרוב ככה שיוצא ביום הזה דווקא אי הבנות וחוסר תיאום ולכל אחד יש את הקצב שלו לקבל את הדברים יש מלא גברים שלא אוהבים לבוא ואגב יש גם נשים שלא אוהבות ללכת אם הבעל אני למשל 😉 יש לו מלא שאלות תמיד אין לי סבלנות

בטח שאת בהורמונים והכל נראה יותר גרוע ממה שזה באמת. כתבת שהוא לא מחובר לתהליך.. לפעמים גברים לוקח להם זמן..

זה אומנם לא באשמתו אבל הוא יכל לתכנן את הזמן שלו יותר טוב למניעת בלתמים כאלה... זהו, לסקירה נראה לי אגיד לו שאין צורך שיבוא גם כי קשה להגיע לשם והוא מתנייד בקורקינט וגם כי יצטרך לצאת ממש מוקדם מהעבודה. ככה מראש גם לא אהיה בסטרס שיאכזב אותי שוב