התארחתי אצל אמא שלי בשבת ייד עם בעלי אחרי המון זמן שלא יצא לנו להיות אצלה. אמא שלי יחסית מבוגרת אבל בשביל שאר האחיות שלי שמגיעות להתארח היא יוצאת מגדרה. אני מרגישה שבבעלי בתור "אורח" היא מזלזלת ואני זו שצריכה לדאוג שיהיה הכל מהכל. זה מה שהיה לי בלב וכתבתי לה. אתן חושבות שהתחושות שלי מוצדקות או שאני פשוט צריכה להשלים שזה מה שאמא שלי נותנת בתור מאחרת? לא אסלח לך על ההרגשה שגרמת לי, על האכזבה ממך, על התסכול והכעס שהוצאת מתוכי. כאילו לא היו לנו שיחות בנושא וכאילו את לא יודעת מה הרצון שלי ובמה ליבי חפץ, כי לרצות מישהו אחר זו מילה גסה בשבילך. מילדותי לא הכרתי את מה שהסביבה שלי ידעה - שיש זוג הורים שדואג לכל. אפילו לסיבוב בקניון בתור ילדה בת 11 הייתי צריכה לבכות בתחנונים כדי שאמא תבוא איתי, לרגע לא ריחמת עליי שאני לבד עם זוג זקנים מבלה בבית כל היום "בחופש הגדול" כשאני בבית ספר חדש ובעיר חדשה. לא ידעת להיות אמא מפנקת וקשובה גם לרצונות שהם לא שלך. תמיד הרגשתי בצד המסכן, כילדה שאין לה הורים מתפקדים, כילדה שאין לה מי להישען ועל מי להתפק, ילדה שלעולם לא היה לה בסיס בטוח. ידעת לעשות זאת מצויין בדרך הקשה שלך ובחוסר רגישות שמאפיין אותך. אבא לעולם לא היה לי ואמא שהייתה חצי. כילדה קטנה במקום להרגיש שיש לי אמא להישען עליה, שתהיה זו שיודעת את מחסוריי הייתה לי אחות גדולה (למזלי) שידעה בדיוק איפה המחסורים שלי והייתה שם במקומך, אבל לאמא לצערי אין תחליף. אפילו בחתונה שלי גרמת לי להרגיש במסכנות הזו שליוותה אותי כל החיים ובדרך שלך גרמת לי לעמוד להכין בעצמי עוגיות "חינה" לחינה שלי כי הרי מי ידאג לי? ידעת שזה לא ראוי אך עדיין ראית מטרה אחרת במקום לראות לנגד עינייך את השמחה שלי. ולא אשכח את החוסר שמחה שלך שהתחתנתי, הכל היה ניכר. בכל צעד שמח שלי הרגשתי חור ועצב והכל בזכות ההרגשה הטובה שאף פעם לא ידעת להעניק. אז גם אחרי שאני אמורה להתארח אצלך בשבת אחרי השנה הזו שעברתי אני מרגישה שאין לי על מי להתפנק, מרגישה שוב מסכנה עם הרגשה שאין שם אמא ושאני צריכה לדאוג שוב להכל כדי לא להרגיש את העצב שבו את עוטפת כל דבר שאמור להיות טוב. אני מקנאה בחברות שלי שיש להן אמהות שיודעות לתת להן מעטפת חמה והן מרגישות מלכות בכל שבת שהן מתארחות אצל האמהות שלהן. ממך אני לא אקח דוגמה לעולם, כי מעבר לדעת להעניק כסף צריך לדעת קודם להעניק הרגשה טובה לילד שלך, הרגשה שיש לו מקום בטוח ואת זה לא הענקת לעולם.

נשמע שיש לך הרבה משקעים עוד מהילדות ושזה משליך אולי גם על תפיסת ההוה שלך. תזכרי שהילד הקטן במשפחה תמיד חווה את הדברים אחרת, ההורים יותר מבוגרים ולאו דווקא יכולים לתת מה שנתנו לאחים הגדולים. אמרת שאמא שלך מבוגרת, לא בטוח שבגיל כזה היא תשתנה, נראה לי שמה שאת יכולה לשנות זה את הקבלה שלך את הדברים. הייתי ממליתה ללכת לטיפול ולדבר על המשקעים, להבין ממה הם נובעים ואיזה סוג התנהגויות זה מיצר אצלך. המטרה היא שתחיי עם עצמך בשלום ותדעי להעריך את מה שכן יש לך.

נשמע קשה מאוד..אני בטוחה שיש אמת בדברייך.. אבל אמא זו אמא, היא מבוגרת כפי שציינת..אותה כבר לא תצליחי לשנות וגם מה שנעשה כבר נעשה.. תנמיכי ציפיות, קבלי באהבה שזה מה יש..בשביל המצפון שלך אל תכנסי למריבות איתה..את לא יודעת עוד כמה זמן יש לך איתה וחלילה שלא יקרה לה משהו כשאתן לא בטוב. שולחת לך חיבוק חם! מצטערת שאת מרגישה ככה ובטוחה שאת תהיי אמא מדהימה למרות וגם בזכות כל זה.

מבינה אותך ככ. גם אני גדלתי עם הורים שאהבה זה היה מילה אסורה ולא קיבלנו גרם של אהבה וקבלה. גם אחרי הנישואים פרצופים על כל דבר. אבל זה משהו שלא ישתנה לעולם ועם כל הכאב צריך להשלים עם זה למרות הקושי הגדול