אמא לניו בורן, קווים לדמותה- אם צחצחת שיניים שעתיים אחרי שהתעוררת, זה הישג! את מכינה בכל בוקר קפה חם, בידיעה מלאה שתשתי אותו קר. את מתלהבת מגרפס ופלוצים כמעט כמו שאת מתלהבת מסייל בזארה. חולצה עם כתמי פליטה זו השמלה השחורה הקטנה החדשה. אם יום אחד יצטרכו לכרות לך את היד, כבר עברה בך המחשבה שזה לא נורא, כי למדת לעשות הכל עם יד אחת בלבד. בתכלס חבל שקנית עריסה. הוא גם ככה גר עליך 24/7. פיתחת יכולות הזייה מרשימות- בכל מקלחת מחדש את מדמיינת תינוק בוכה. אפרופו מקלחת- דקה אחת מספיקה. שירותים- מה זה בכלל? שינה- בעיניים פקוחות בלבד. למדת שגזים בזירו זה מצוין, וגזים אצל תינוק זה השטן! את ערה בשתיים, שלוש וארבע בבוקר, ולא כי חזרת ממסיבה בתל אביב. כששליח מצלצל בפעמון, את יורה צרור קללות לא פחות מאוהד בית"ר ירושלים. את מעדיפה למות מחנק, מאשר להשתעל כשהוא נרדם עלייך. להסניף פה זו פעולה לגיטימית. להסניף טוסיק זו פעולה הכרחית. ואת מסתכלת על היצור הקטן הזה, לא תופסת שלפני שניה הוא כיסח לך את הבטן והצלעות, ישב לך על השלפוחית, ובוווום הוא בוכה לך בתוך האוזן, ואת בכל זאת מאוהבת קשות עד שזה כואב בעצמות! ואם זו לא אהבה ללא תנאים, תגידו לי, אז מה כן?