אז מה היא בעצם השיטה של גינישה להירדמות עצמאית ?

מתכוונת לשיטת הרם הורד? שיטת ה5 דקות של ד"ר ריצרד אוהתרחקות הדרגתית?

עוגי, להשאיר 5 דקות בוכה לבד, זה ממש תלוי באיזה גיל.. יש המון ביקורות קשות מעולם הפסיכולוגיה לגבי זה.. ואם עושים את זה בגיל ממש צעיר, זה בעייתי..

אם לא בכה בהיסטריה וסתם התלונן, או שלקח מעט זמן, זה נהדר :).. מגיל 4 חודשים זה חשוב לא לרוץ אליהם לכל פיפס קטן.. פשוט צריך רק להכיר את העניין שתינוקות שבוכים בהיסטריה ומשאירים לבד עד שירדמו, הם נרדמים בסוף.. הבעיה היא רמת הסטרס שלהם נשארת מאוד גבוהה למרות שישנים, וזה עושה בעיות בהמשך.. אבל זה רחוק ממה שתיאר עוגי :)..

עוגי באיזה גיל התחלת את התהליך הזה ?

מצטרפת לשאלה של דינה באיזה גיל? והאם הרגשת נוח עם זה? התינוקי שלי בן 4 חודשים, ניסתי השבוע במשך יומיים לעשות את זה ונשברתי כאב לי הלב שהוא בכה והסתכל עליי כאילו אני נוטשת אותו, אז לא המשכתי

אני מגיל חודש וחצי מרדימה את הילד בעריסה.. היום בן 4 חודשים נרדם עצמית, אבל הוא התחיל עם זה לבד.. צריך להבדיל בין בכי לבכי.. אם זה בכי קליל ולא ממושך של מתלונן כזה.. לתת לו את הזמן.. זה שלב שהם מתלוננים ובודקים אותנו וזה בסדר, לפעמים הם מתחילים להתלונן ופתאום עוברים לשחק.. אם הבכי היסטרי זה כבר בכי מצוקה של פחד וזקוק ליהיות עם מישהו לידו.. במצב כזה להרגיע ורק אחרי שרגוע, לצאת.. הוא נרדם רק על הידיים? או בעריסה?

רק על היידים וישן על הידיים! ממש פרבילגיה של בן בכור חח

בהתחלה הוא יישן באמבטיה של העגלה וגם נרדם שם לבד. אבל עם הגזים, הייתי צריכה לקום אליו כל חצי שעה, שעה, אז כבר נרדמתי איתו על הידיים וזה הפך להיות קבוע ועכשיו כבר קשה 🤦‍♀️

אם רגיל על הידיים, הייתי ממליצה קודם להרגיל בעריסה ורק אז שנרדם לבד.. מניחה שאפשרי ביחד, פשוט חושבת שיותר נכון בתהליך שיהיה לו קל יותר.. לגבי גזים, הגבינות את המזרן שבצד של הראש שלו.. כל שהגוף שלו בנטייה וזה ממש עזר.. בהתחלה היה לו ריפלוקס סמוי אז בכלל זה הציל אותנו..

בהתחלה פשוט הייתי לידו, ליטפתי נישקתי שרתי, נתתי לו להרדם לי על הכף יד.. זה לקח המון זמן.. שעה של בכי לסירוגין.. אבל, כל הזמן הזה אני איתו.. כך שהוא לא נטוש, פשוט לא על הידיים.. שבוע אחרי זה ירד ל40 דקות בכי, ושבוע אחרי זה כבר היה 5 דקות.. וכל הזמן הזה אני צמודה עליו מנשקת, מחבקת מלטף שרה, כך שלא ירגיש לבד.. כשהיה כבר בן 3 חודשים הפסיק עם הבכי, ורק דרש יד וליטוף.. מדי פעם רטן כשלא הצליח להרדם.. וב3.5 חודשים היה משחק קצת עם היד עוזב אותה וממשיך לדבר.. אבל כן הסתכל עליי ואם יצאתי מהחדר קרא לי.. השבוע הנחתי במיטה והוא בהה בי, אז יצאתי לרגע לקחת עוד מוצץ.. פתאום אני קולטת שהוא לא קורא לי לחדר, אז חיכיתי לראות מה יקרה ובסוף הוא נרדם לבד.. לא קרא אפילו פעם אחת.. אבל זה ממש חדש.. רק השבוע..

בהתחלה פשוט הייתי לידו, ליטפתי נישקתי שרתי, נתתי לו להרדם לי על הכף יד.. זה לקח המון זמן.. שעה של בכי לסירוגין.. אבל, כל הזמן הזה אני איתו.. כך שהוא לא נטוש, פשוט לא על הידיים.. שבוע אחרי זה ירד ל40 דקות בכי, ושבוע אחרי זה כבר היה 5 דקות.. וכל הזמן הזה אני צמודה עליו מנשקת, מחבקת מלטף שרה, כך שלא ירגיש לבד.. כשהיה כבר בן 3 חודשים הפסיק עם הבכי, ורק דרש יד וליטוף.. מדי פעם רטן כשלא הצליח להרדם.. וב3.5 חודשים היה משחק קצת עם היד עוזב אותה וממשיך לדבר.. אבל כן הסתכל עליי ואם יצאתי מהחדר קרא לי.. השבוע הנחתי במיטה והוא בהה בי, אז יצאתי לרגע לקחת עוד מוצץ.. פתאום אני קולטת שהוא לא קורא לי לחדר, אז חיכיתי לראות מה יקרה ובסוף הוא נרדם לבד.. לא קרא אפילו פעם אחת.. אבל זה ממש חדש.. רק השבוע..

חשוב לדעת, שכשהוא חולה או בקפיצת גדילה זה קשה יותר וזה בסדר.. לא לוותר לו ולא לעזוב אותו.. בהתחלה גם לקח לי זמן להבדיל בין בכי ידיים לבכי גזים, אז זה גם הקשה.. אבל עכשיו זה כבר החלק הכיפי :)..

הבן שלי בן 1.3 ואני לא יכולה לצאת מהחדר עד שהוא לא נרדם, אני חייבת לשבת לצידו, זה לא קל

אין עם מי לדבר הוא יכנס לטראנס של בכי, אתמול נפגשתי עם חברות, הוא התעורר , בעלי ניגש אליו והוא התחיל לבכות בהיסטריה כי זאת לא הייתי אני, הייתי צריכה לחזור לבית בשביל להרגיע אותו.

לפעמים צריך ל"הקריב" כמה לילות, כדי שיהיה טוב יותר.. טיפלתי פעם בילדה קטנה שגם הייתה משתוללת ככה, מפה לשם, אחרי שהגיע למצב שכלכך לא רצתה לישון ניסתה להכות את עצמה, מרוב שהתישה את עצמה פשוט נרדמה ושמתי אותה במיטה וישנה עד בוקר למחרת. (על הסמן הזה חיבקתי אותה ולא נתתי לה להכות את עצמה ואמרתי לה זה בסדר, אני יודעת שאת רוצה לשחק, אבל עכשיו לישו.. ) כשההורים חזרו הביתה, מסתבר שהייתי המטפלת היחידה, שלא החזירה אותם הביתה.. אני לא אומרת שמה שאת עושה הוא לא נכון, אני אומרת את צריכה להחליט מה חשוב לך ולא מוכנה לוותר עליו.. אם לא מפריע לך המצב, כי מעדיפה יותר שקט בבית במקום להיכנס ללילות לבנים, סיבה לגיטימית לחלוטין, גם ככה זה לא יישאר ככה לנצח.. אבל אם את רוצה לשנות את המצב, זה דורש עבודה קשה, כולל לילות לבנים. אגב, יכול להיות גם שאחרי הלילה הלבן הראשו, זה יסתדר.. אבל צריכה להחליט את ההחלטות שלך, לפי מקרי הקיצון.. כדי להיות מוכנה להכל..