אנחנו גרים מרחק הליכה מחמתי. היא דורשת מבעלי שיבקר אותה כל יום ואם לא מבקר אותה או לא עונה לטלפון היא עושה לו מצפון ורגשי אשמה וגורמת לו להרגיש ממש רע. זה מרתיח אותי ממש!!! קשה לה כנראה עדיין להבין שיש לו משפחה לנהל ופשוט מסרבת לשחרר-ממש אובססיבית!!!! היא מפעילה אותו כמעט בכל דבר(יש לו עוד אח) לקנות,לשלם חשבונות,לקחת אותה לפיזיותרפיה,להקפיץ אותו לכל מיני מקומות וכו'.. מעבר לזה אני חושבת שהיא אחת הנשים הכי צבועות שהכרתי ונמאס לי שמנצלת את טוב ליבו של בעלי. ניסתי להסביר לבעלי אבל הוא מסרב להבין.... איך אתן מתמודדות עם חמות מעצבנות?

הן לא משחררות ...ידוע

לעבור רחוק יותר אין ברירה..לא טוב לגור ליד ההורים במיוחד לא של הבעל במיוחד לא בשנה ה1 (לא יודעת איזה שנה אתם)

מניסיון גם כשגרים רחוק מהחמה עדיין נוסעים הרבה!!! אנחנו גרים בצפון והיא בירושלים וכל שבועיים שבת שם! הוא לא מוותר וגם היא... אולי כשיוולד הילד בעזרת ה' יהיה קצת שחרור אני אוכלת לו תראש על זה

עדי, ביום שאגור רחוק ממנה היא תראה אותנו פעם בחודשיים

גם אני חשבתי כמוך... וזה לא קורה. לבעלי יש מצפון שהוא עזב אותה למרות שכל האחים גרים שם והוא מרגיש צורך לנסוע כל שבועיים. מבחינתו ההקרבה שלו הייתה לגור בצפון ולכן הוא עדיין נוסע כל שבת שניה

אמא שלו לבד ?? יש לו אבא ?? יכול להיות שאין לה מי שיקח אותה מי שיעזור לה זה הבן שלה וברור שהוא לא מביןן איון ספק שיש חמות מעצבנות אבל אני חושבת שזאת אמא שלו והיא צריכה את העזרה שלו

גם חמתי *בדיוק* ככה, כל יום כל היום צריכה ממנו משהו. בהתחלה רתחתי והתעצבנתי ורבתי ואז פשוט... שחררתי. שילך באהבה, זאת עדיין אמא שלו והוא הבן שלה. לא חסרה לי תשומת לב בחיים, אחרי הכל הוא גר איתי בבית.

את מאוד צודקת אירית... למרות שזה קשה לי ממש כל שבועיים! אומנם אמא שלו לבד ביום יום וחולה ואני אמורה להבין

גם חמתי ככה, חולה, נכה, לבד כל היום (כבר בפנסיה)... מה יש לי להגיד, מסכנה סה"כ, אף אחד לא רוצה להגיע למצב כזה.

מאוד קשה שהן לא נרגעות ולא מרפות לרגע .. לא ברור למה היא לא מבקשת עזרה גם מאחיו ... בכל זאת יש לו משפחה שצריכה אותו גם... מבינה אותך מאוד קשה להתמודד,