אז קצת מחשבות.. חבל שאין הדרכת הורים לפני הלידה ואפילו לפני כניסה להריון. חבל שאנשים לא יודעים את המשמעות והאחריות והסטרס שהחיים של כל המשפחה עוברים כשהופכים להורים. הבת שלי היא אושר ומיום ליום הופכת לכל חיי, אבל כרגע אני בדיוק שבוע אחרי הלידה מתאוששת מיום ליום פיזית אבל בעיקר נפשית. תודה לאל על משפחה תומכת שלא נתנה לי לשקוע בדכדוך ומיד תפסה את זה בזמן. עדיין מאוד מאוד קשה להתרגל למחשבה שהילדה שלי הפכה למרכז חיי ופתאום כל תחומי העניין שלי הופכים שוליים. יש עליי עדיין לחץ גם בגלל התחושה שבעלי האהוב שלי, שאנחנו כל הזמן רגילים להיות יחד, ללא ילדים, וזמינים תמיד אחד בשביל השני וחיים את החיים אחד של השני, פתאום זה נדחק קצת הצידה. קשה לי עם זה מאוד ואני מסרבת לשחרר, מה שיוצר עומס ותסכול גם דאגה לבעל וגם לילדה ורגשות אשם. חוץ מזה, הלילות קשים! למה לא מספרים שזה לא רק בקבוק להאכלה? אלא גם להחליף מס׳ פעמים חיתולים בלילה ולחכות עד שתירדם... אני לא נולדתי עם הידע הזה. מתי זה נהיה קל יותר? מתי מצליחים להכיל עד הסוף את המעבר לחיים החדשים ולשחרר את מה שהיה מוכר עד כה...? כי עם כל האהבה שלי לפיצית שזקוקה לי ואני לה, אני עוד מתרפקת ולא בטוחה שרוצה להרפות אחיזה... תשתפו בנות, תפרקו.. זה יכול לעזור...

כתבת מהמם את כל החששות שעולים לי. ואת כל כך צודקת עוד לא ילדתי אמנם אבל זה פוסט חשוב מאוד חיבוק❤️

נסיכה חיבוק ענקק🥰 איזה כתיבה מהממת ומדוייקת! באמת צריך להעביר את מה שכתבת הלאה כי זה מדוייק:) אתם חווים דברים מאודדדדד טבעיים! וזה חלק מהתהליך של ההורות. גם בעלך כרגע במקום שהוא מרגיש יותר בצד ופחות יחס מגיע אליו. שניכים חווים את זה. אני לא חושבת שתחומי העניין פשוט משתנים, זה חיים חדשים עכשיו😍 אז בהתחלה תמיד קשה להסתגל, אבל מבטיחה שלך שמהר מאוד (לדעתי חודשיים ככה) את תיהיא בעננים. נשמע שאת אישה שמאוד מודעת לעצמה ויודעת לדבר על הקשיים שהיא חווה וזה יתן לך המון להמשך. את תראי שהתחומי עניין נראים שוליים ולא תרצי יותר כי היא תהיה התחום עניין הכי טוב שהיה לך בחיים:) וכמובן שיש המצאה שנקראת בייביסיטר.. אם בכלל תצליחי לשחרר חחחחח זה הסתגלות ומקווה שיעבור לך במהירות ובנחת. מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם והצלחה בכל😇

תודה רבה על השיתוף! זה מאוד חשוב!

אני חושבת שלמי שיש את הפריוילגיה צריכה בחודשים האחרונים להעזר באמא/אחות/חמה. חייבים תמיכה, זה בכלל לא פשוט

חודשים הראשונים שלאחר הלידה*

אני אוטוטו נכנסת לשמיני. בת 39, הריון ראשון. כל חיי לא הייתי רגילה לחלק את תשומת הלב עם אחרים/ות ומבינה שיהיה שינוי אחרי הלידה, אבל אין לי מושג כמה.. מה שכתבת קצת ממחיש לי והאמת שמלחיץ מאוד. אין לי ספק שאני אהיה מאוהבת והכל ישתנה.. אבל מאחלת לעצמי וגם לך שאחרי שיעבור קצת זמן ותתרגלי לסטטוס החדש תצליחי לעשות לעצמך סדר עדיפויות שיכלול גם את מה שחשוב לך ועושה לך כיף. אני מאמינה שאם את תרגישי סיפוק והנאה אישית עם הדברים שחשובים לך, תוכלי גם להיות יותר מכילה ושלווה ושמחה בשביל כל השאר, גם בשבילה..:) אבל.. מה אני יודעת, זה עוד לפניי... בהצלחה💕