וידויים של אמא עייפה. נא לא להגיב בשיפוטיות, רוצה לפרוק ורוצה לגיטימציה לתחושות שלי. תודה... אמצע הלילה, הבת שלי קמה בוכיה, שום דבר לא מרגיע איתה, אחרי שכל היום הייתי איתה ושכבר שבועיים היא חולה מכל מיני דברים עם הפסקה של כמה ימים בין השבועיים...עם הידיעה שבבוקר אני חייבת לקום לעבודה (בעלי הפעם ישאר איתה) וזה הולך להיות יום עבודה ארוך ואינטנסיבי. כולי כבר עייפה, מותשת חסרת סבלנות והבת שלי לא ברורה, מללוננת ואין לי מושג מהי רוצה. היא כבר בת שנה וחצי, לרוב כבר די מתקשרת באופן כזה או אחר. ואני פשוט מדברת בעצבנות- "אוף אבל תתני לי לפחות ללכת להכין לך בקבוק. אם את רוצה בקבוק את חייבת רגע לשבת ולתת לי ללכת" כי היא נאחזת בי בחוזקה, וכל הגב שלי גם ככה כואב בזמן שאני מרימה אותה והיא בצרחות...תוך כדי ביקשתי גם מבעלי שיקח אותה, היה לי לחץ מטורף לפיפי..שוב הרגשתי את המחנק- אי אפשר למלא את הצרכים שלי- להתפנות, לזוז חופשיה, לישון...שוב מכה אותי הידיעה שאני בת 33 עם ילדה אחת, בא לי עוד הרבה אבל אין לי את הסבלנות של צעירה ואני מתוסכלת ועולה לי הכעס כלפי עצמי- למה חיכיתי עד שנקלטתי להיריון, ואיך אני מתפללת לעוד אחד אם אני לא מסוגלת, אני חסרת סבלנות בלילות וחסרת סבלנות לתלותיות הזו...ובנוסף להכלללל בעלי צורח "אבל למה החוסר סבלנות הזאת?!!?" כאילו זה מה שהיה חסר לי- השיפוט שלו!!! למה? כי ככה. כי אני מותשת, כי אני מתוסכלת מזה שהבת שלי כבר מלאאא זמן חולה, כי אני מתוסכלת מהעייפות שלי, מהכאב הפיזי גם שלי, מהידיעה שלמחרת אמי חייבת לתפקד והינה אני ערה בלילה...זה למה! אוף...אני עצבנית פשוט... ושלא תבינו לא נכון- אחרי זה לקחתי את הילדה, הרגעתי, שרתי, נתתי לה תרופה אבל עדיןן ההרגשה של בא לי עוד ילדים אבל איך לכל הרוחות אעשה את זה, מאיפה הכוחות ואיך אמנע מבעלי לשפוט אותי ברגעי חולשה שלי! זהו..פרקתי, תודה למי שקראה עד עכשיו!

מרגישה כמוך, וזה בסדר ותקין לא חושבת שיש משהיא שלא עברה את התחושות האלה! לא משנה באיזה גיל, ואני קטנה ממך בשש שנים. אל לא צריכה להאכיל את עצמך ולהעמיס עוד, תסלחי לעצמך ותסתכלי על הייתורונות של להביא ילד בגיל הזה. עוד ילד זה קשוח אבל בסוף ישתלם, לפחות את יודעת עכשיו לאן את נכנסת. לא חושבת שצריך להיות ממש בלחץ ואם תחכי קצת ותשמרי על השפיות שלך זה יותר חשוב. תמיד הדשא של השכן נראה ירוק יותר... ולגבי בעלך, תסבירי לו כשהקושי יעבור אך להתנהג במצבים כאלה. לפעמים הם צריכים הוראות הפעלה, וכנראה שגם לו קשה לראות אותך ככה. תנסי להיות מאופקת למרות כל הקושי בטוחה שהילדה תהיה נינוחה יותר כשתראה אותך ככה. בהצלחה

כמו ש me כתבה בידיוק! לכולנו זה קורה לפני יומיים קמתי בבוקר והשינה שלי היתה עקומה מצאתי את עצמי שוכבת בוכה איתה כי אין לי כוח ובאלי למרוח את עצמי במיטה 4 שעות כל בוקר ❤️💖❤️נשיקות לך ויום מלא באנרגיות וכוחות

במקום לחוש תסכול תביני שילד לא סתם בוכה ולא סתם עצבני, משהו מציק לה משהו כואב לה, זה הדרך שלהם לתקשר איתך בבכי אז תנסי להקל עליה את הסבל במקום לכעוס ככל שתגיבי בעצבנות היא תהייה עצבנית יותר - ילד מרגיש את ההורה מעבר לזה ההתחלה קשה אין ספק אבל אחר כך שווה את הכל

תודה אהובות, מרגיע לקרוא את התגובות ב מכניס לפרופחרציות... אתן צודקות.. לולי שאת אומרת זה מאוד היגיוני - זה מאוד ברור שילד לא סתם עצבני ואני יודעת את זה! הבעיה היא בלילה כשהכעס והעייפות פועלים לפעמים על אוטומט וקשה לעצור את המערבולת...זה מה שמטריד אותי, החוסר שליטה בעצמי בסיטואציות הספציפיות האלו...אני חייבת לשוחח עם בעלי באמת, התגובה שלו עוד יותר מחלישה אותי...תופס אותי במקום הכי פגיע שלי, פוגש את "הדרקון" שבפנים ובמקום להרגיע אותו הוא מעליב אותו ואז הכעס עוד יותר עולה

תני לי להרגיע אותך לכלללל האמהות יש רגעים כאלווווו

היי מותק, זה כאילו אני כתבתי את הפוסט. ככה היה הבן שלי לפני חודש. לא היה לי ימים ולילות בכי תמרורים. הוא בוכה אני בוכה מנסה להבין מה מציק מה יעזור התיסכול שהם עוד לא מדברים אבל מתקשרים בדרך זו או אחרת פשוט מתסכל! מתסכל שאני מנסה לדובב ואני לא תמיד מצליחה ויש לנו רגעי משבר וזה בסדר אל תקשי על עצמך, תזרמי. שאלוקים מביא ילד לעולם הוא דואג שמי שיטפל בו יהיה לו את הכוחות לזה גם. "דברים קורים תמיד בזמן נכון" בהצלחה לנו🤞

וואי אהובה זה הכי טבעי בעולם מה שאת מרגישה! לא חושבת שיש אחת שלא חווה את זה, אני בת 23 עם ילדה אחת ומתה להביא עוד אבל לפעמים גם אני מאבדת את הסבלנות ואומרת איך אביא עוד כי כן זה לא קל ויש לילות ארוכים ללא שינה, אל תרגישי רע עם עצמך!

בטוחה שאת אמא מדהימה!

אתן מדהימות ומחזקות!!! ואמן ואתן צודקות ואצליח לאסוף כוחות, אני עדיין חולמת כל משפחה גדולה ולפעמים חושבת שזה לא ריאלי בגיל שלי אוף...בעזרת ה'! כיף לדעת שאני נורמאלית

אני בטוחה שאת אמא מדהימה! מה שלא שמעתי בין המילים שלך זאת חמלה לעצמך. קשה לך ובנוסף את גם שופטת את עצמך ומלקה את עצמך. תנסי להיות פחות קשה עם עצמך, קלנסות למלא את הצרכים שלך של אוכל ולהתפנות זה ממש חשוב כי כשאת מתאפקת או נשארת רעבה נהיים יותר עצבניים.. יש לך אפשרות לעזרה גם אם היא בתשלום? יש אפשרות לקחת מטפלת לילה לפעם או פעמיים בשבוע? או עזרה של אמא/חמות/גיסה כדי שתוכלי להשלים שעות שינה? הסיטואציות שאת מתארת ממש מוכרות ואני בטוחה שכל אחת חווה את זה.. שולחת חיבוק! בנוגע לשיפוטיות מצד בעלך - את צריכה להגיד לו בדיוק מה שכתבת כאן, שאת מותשת, עייפה, מתוסכלת וכואבת. לא להעלב ממה שהוא אמר אלא לשתף בקשיים. כי בניגוד אליו בנוסף לקשיים יש לך גם יסורי מצפון.. חשוב שהוא יהיה איתך בזה. אני רוצה לעודד ולומר שזו תקופה שחולפת ובקרוב מאוד היא תתחיל ממש לדבר ולהגיד מה מפריע לה וזה יהיה יותר קל! לגבי עוד ילדים- לא חייב עכשיו, עדיין יש לך עוד זמן. אם מאוד מאוד קשה עדיף שהיא תגדל עוד טיפה ותביאו את הילד הבא לקראת גיל שנתיים שלוש שלה

תודה רבה שני איזו מדהימה!! אני באמת צריכה לפתח יותר חמלה כלפי עצמי ולמצוא את הדרכים למלא את הצרכים שלי...את ממש צודקת, וגם לגבי בעלי והאפשרות להיעזר...אחשוב איך הכי כדאי, תודה 🙏🙏🙏