רוצה לפרוק זה ארוך מאוד אני ובעלי יוצאים כמה שנים טובות תמיד היו לנו עליות וירידות במערכת היחסים כמו לכולנו,אחרי שילדתי ושיפצנו את הדירה כל המריבות שהיו התחילו להיות לנו קצת יותר נכון זאת לידה ראשונה זה משבר וכו' אבל זה נעשה בלתי נסבל בעלי משעברנו לגור בבית פתאום נעשה לו אובססיה של ניקיון ברמה שהבנאדם קם בבוקר לא מזיז לו שום דבר לא אומר בוקר טוב רק מתלונן על "הבלגן" שיש וזה ממש מרמר אותי ביקשתי ממנו שילך לטיפול כי זה פוגע לנו ביחסים והוא טוען שאנחנו (אני,אמא שלו,אמא שלי) צריכות לקבל את זה ולהתמודד ומשם זה הדרדר זה היה אובססיה לניקיון ולחץ על כסף ודיכאון כל זה קורה בימי סגר השני של הקורונה שהוא לא עבר כמובן שגם אני לא אבל תמיד עזרתי ןעוזרת במה שצריך ועדיין אין שום הערכה אני אוויר בשבילו פתאום בלילה אחד הגוף שלו החליט שלא בריא לו כל המצב הזה ופתאום באמצע הלילה התחיל לפרכס כמובן אני בלחץ הילדה בוכה אמבולנס בדרך עשה לי טראומה ממש אחרי המקרה היה לי מאוד קשה להיות בסביבתו ולישון לידו למרות שעשיתי את זה ולא באמת ישנתי כי פחדתי עברו חודשיים ושוב פעם זה קרה לו אחרי הבית חולים אמרו לן שיש לו חשד לאפילפסיה כמובן שאני מרוסקת נפשית החלטתי שבשביל הבת שלי אני אלך לפסיכולוג כי זה הכניס אותי לסטרס שאני לא רוצה להיות בבית או איתו רציתי לברוח אבל אני צריכה להיות חזקה ולנסות לקבל את זה גם אם אני מפחדת מזה מאוד ,נתנו לו כדורים להמשך טיפול אצל נוירולוג כמובן שהבנאדם מכחיש כל קשר למה שקרה לו ולא מוכן לקחת את הכדורים וכל יום שעובר בבית אני מפחדת להיות בו גם אם אמא שלי או חמתי ישנות פה ואני מרגישה שצד אחד המערכת יחסים שלי פגומה ומצד שני זה הכל חוסר תקשורת והבנה

קודם כול חיבוק גדול. זה באמת לא פשוט. אבל אם אמרו לו שיש לו אפילפסיה ונתנו לו כדורים, מישהו צריך להסביר לו שהוא צריך לקחת לטובתו. תחשבי על מישהו שהוא מקשיב לו. ואת באמת צריכה להיות חזקה עבור בן זוג שהתגלתה לו מחלה. אם זה היה להיפך היית רק רוצה שהוא יהיה שם ויחבק אותך. וחס וחלילה לא יברח לך. אני אומרת את זה ממקום שיש לי אח עם טרשת נפוצה שהתגלתה אחרי שנולדה לו הבת הראשונה והיום כבר עברו 20 שנה והם חיים יחד וגיסתי היא מלאך אמיתי. אין לנו ביטוח לאף אחד. יש גם אחיינית שהתגלתה לה מחלה נירולוגית כמה חודשים אחרי שהיא ילדה והם זוג טרי ממש ובעלה איתה באש ובמים. תלכי לטיפול בעצמך אבל זו לא סיבה לברוח חס ושלום.

אהובה זה נשמע ממש ממש לא קל ובטח עם כל הקושי שבכל מקרה יש אחקיי לידה אז באמת חיבוק ענק! אני חושבת שאתם צריכים לפנות לבן אדם שמשפיע עליו אולי אח או אבא, אולי חבר טוב שישב איתו על כוס בירה, באוירה נעימה ויסביר לו שזה עניין רפואי. יש המון אנשים שחיים עם אפילפסיה חיים רגילים הוא חייב לקבל את זה ולקבל החלטה שהוא לא הולך נגד זה. ממליצה ממש על אדם חיצוני שהוא מקשיב לו וכמובן כדאי לעשות את זה באוירה טובה ולא מלחיצה. בריאות ואושר אמן!

אני מסכימה עם כל מה שאתן אומרות, ניסיתי הכל אמא שלו אחותו לאף אחד הוא לא מקשיב הוא טוען שאין לו כלום וסתם מלבישים עליו מחלה שלא התגלתה בבדיקה ועם זה אני מתמודדת ביקשתי ממנו ללכת איתי לטיפול זוגי כי אכפת לי מהזוגיות הוא לא מוכן אני יודעת שגם לו לא קל במצב ואולי גם עובר סוג של שוק אבל אתה לא יכול להיות נגד הכל ואז לצפות שאני לא אפחד 🥺

יא