יופי.. אז עד שאני והבת שלי הצלחנו להסתדר מבחינת שינה וריפלוקס בא חיסון גיל חצי שנה המחורבן ודםק הכל.. לא מאמינה ששוב אני צריכה להתמודד עם צרחות לאורך כל היום וקשיי הרדמות ושינה. שוב תקופה שאין מצב שאשן בה נורמלי. בא לי להתפוצץ מרב עצבים.

היי, אני קוצה לכתוב לך תגובה מחבקת ומעודדת, אבל ממש מבאס אותי שאת רושמת שבא לך להתפוצצץ מעצבים כי הילדה שלך עברה חיסון...כרגע הגוף שלה קטן ונלחם כדי להוציא נוגדנים כדי לשרוד בעולם הזה.. אז אני ממש לא באה בקטע לשפוט אותך אבל כשהבן שלי מקבל חיסונים אני מחבקת ויודעת שזה יעבור..אני חןשבת שזה תלי בגישה לך..אפ תבואי בגישה של תמיכה וחיבוק זה יעבור לך יותר מהר הלילות ללא שינה...אבל גישת העצבים אף פעם לא עובדת ...חבל על העצבים שלך...וגם לילדה שלך לא מגיע אמא עצבנית..שוב לא שופטת אבל תשתדלי לדחוף את זה לצד ולשנות גישה ..זה רק יעזור לך ולה

אני מתפוצצת מעצבים בגלל שהריםלוקס שלה בגלל החיסון חזר אחרי שסופסוף עבר לה ולא בכתה כל היום. אם לא הייתי מובנת מספיק אני לא כועסת על זה שהיא בוכה ומפריעה לי אני כועסת על זה שהיא סובלת בגלל חיסון שאמור בסופו של דבר לעזור לה

הכיס שלי הוא על הריפלוקס והחיסון אם זה לא מובן..

שוב אני לא כועסת או חסרת סבלנות כלפיה.. כואב לי בשבילה שזה מה שהחיסון הזה עושה לה והיא בוכה כל שניה.. הריפלוקס הזה מלווה אותה מאז שנולדה וסופגים היו שבועיים בהם חייכה לי וצחקה איתי ולא בכתה כל רגע. לא יודעת מאיפה הסקתן שאני אמא עצבנית או שאני מכילה זה ממש לא נכון אני כולה פרקתי שנאי מתוסכלת מהמצב. תודה על העצות אבל לא תודה.

אז חוזרת בי...ומבינה אותך..הבכי והכאב שלהם כל כךך מתסכל ןאני מרגישה לפעמים ממש חסרת אונים..אבל אלו דברים שהם חייבים לעבור (בדיעבד גם אני חכמה, אבל בפועל כשזה קורה באותו רגע, אני תכלס גם נשברת..) וכמו שאמרתי למעלה, באמת רק לחבק ולחכות שיעבור..מרגיז ומעציב אבל לפחות לנחם אותם ולהיות שם בשבילם..הבכי והכאב יחלפו וההרגשה הנאהבוּת שלהם רק תתעצם