סיפור הלידה שלי 🤩 ילדתי בת לפני חודש בערך, שבוע 38+3, בבילינסון, לידה ראשונה. הגעתי בבוקר לבדיקת מעקב רגילה - סטיק, אחות, מוניטור ואולטרסאונד הכל נראה רגיל ותקין, עוברית קטנה יחסית אבל לא משהו חדש כל ההריון כמעט היתה תמיד קטנה מהשבוע שלה. מגיעה לרופאה שמודיעה לי שמפנה אותי למיון כי העוברית ירדה לאחוזון 9 ומתחת ל10 מיילדים בשבוע 38. הייתי בשוק לא עיכלתי בכלל שאני עומדת ללדת אמרתי לעצמי נתארגן לאט לאט נלך למיון ובטח שם יבדקו שוב ובסוף אחזור הביתה ולא תהיה שום לידה. הגענו למיון בסביבות 15:00. אחרי המתנות וטפסים עושים הערכת משקל שוב והעוברית יוצאת אפילו יותר קטנה מהבדיקה הקודמת וממליצים ליילד ולבצע זירוז עם בלון ואז פיטוצין. אנחנו ממתינים המון זמן לחדר לידה שם מתחילים עם ניסיונות הבלון ( השעה כבר 23:00 ועוד לא עשינו כלום). ניסו כמה פעמים, בפעם האחרונה הוא פשוט נפלט אחרי דקה ואז בדקו פתיחה איזה מאה פעם כל אחד בתורו היה סיוט כאבים נוראיים גם הנסיונות וגם הבדיקות, אבל מה שטוב שהחליטו שהפתיחה גדלה (הגעתי למיון עם פתיחה 1 וגדל ל2-3), מכל ההתעסקות שם כנראה, ושנוותר על הבלון ונעבור ישר לפיטוצין. מעבירים אותי חדר כמה וכמה פעמים כי פה אין מוניטור ושם לא עובד משהו עד שמגיעה לחדר שלי סוף סוף. עושים לי חוקן ואז אני מתקלחת ומתחילים. אני שורדת שעתיים שלוש ככה עם הפיטוצין בלי אפידורל. אני מניחה שבזמן הזה בודקים לי שוב פתיחה ( לא זוכרת), בדיקה נוראית כל פעם שבודקים לי בוכה מכאבים. בשלב זה אני כבר מרגישה גמורה בוכה לסירוגין מכל הסיטואציה בכללי עייפה רעבה ומבולבלת עד שאפילו לא בטוחה אם לבקש עכשיו אפידורל כי אין לי כוח לעוד התערבויות ופרוצדורות, רוצה שיניחו לי, וגם מפחדת מההליך עצמו, ומצד שני הכאבים מתגברים. מתלבטת ככה עם עצמי עוד קצת ומחליטה שחייבת לבקש אין לי ברירה אני לא אצליח להתמודד. כעבור שעה בערך מקבלת את האפידורל ורק אז מרגישה סוף סוף רגועה ובטוחה. כמה שעות הכל עובר סבבה, לא מרגישה שומדבר רק קצת לחצים בצירים, מצליחה לישון קצת. פה ושם יש האטות בדופק אז נותנים לי מסיכת חמצן. הפתיחה מתפתחת אבל לאט. פתאום אני קמה משינה ומגלה די הרבה אנשים בחדר ועד שאני מבינה מה קורה כבר עושים לי פקיעת מים וזריקה לריכוך הרחם. לא נעים בכלל ומלחיץ, אבל כנראה הכרחי כי מאותו רגע הפתיחה מתקדמת מהר הרבה יותר ותוך כמה שעות פתיחה מלאה. שלב הלחיצות היה מאד קצר 3-4 לחיצות וזה הכל. הרגשתי מתי יש לי ציר לפי הלחץ בלי כאבים. לא האמנתי כשהיא יצאה הייתי מוכנה לעוד לחיצות חח שמעתי בכי ולא האמנתי. אח"כ תפרו אותי אני לא יודעת אם היו קרעים או חיתוך ובאותו רגע גם לא ידעתי כמה תפרים עושים לי - שאלתי כמה והיא אמרה שהיא לא סופרת 🤔 אז שאלתי כמה הנזק חמור והיא אמרה שלא נורא. היה נחמד אם היו משתפים יותר, רק הרבה זמן אחרי הלידה הבנתי שכנראה עשו 4 תפרים. ואז העבירו אותי למין חדר מעבר לכמה זמן עד שהגענו למחלקה. התינוקת היתה קטנטנה 2.320 קילו, 24 שעות ראשונות לאחר הלידה היתה בהשגחה לא היתה איתי בכלל רק כמה דקות בהתחלה. במחלקה היה פחות או יותר נעים צוות תומך ועוזר ואדיב, הרבה יועצות הנקה והדרכות טיפול בתינוק. בגלל שהיתה קטנה נשארנו יחסית הרבה זמן הלידה היתה ביום שישי השתחררנו רק ביום שלישי. הייתי עם עוד יולדת אחת בחדר (שהתחלפה באמצע באחרת). עשינו ביות חלקי כי הרגשתי שאנחנו עדיין חסרי ניסיון ועם הקורונה יש פחות מבקרים/מלווים שיכולים לעזור, ועדיין היה קצת קשה בשעות שהיא היתה איתנו כי חלק מהזמן הייתי גם לבד אבל אין מה לעשות. בלילה ובשעות הצהריים היתה בתינוקייה. כל הלו"ז שם והנהלים היו מאד מסודרים. בסוף מן הסתם כבר מתתי לעוף משם הביתה אבל סה'כ היתה שהות נעימה כמה שאפשר. הצוות בחדר לידה היה מקצועי - קידמו את הלידה כמו שצריך ועקבו אחריי והכל אבל שוב, יכלו יותר להסביר לי מה קורה בלי שאצטרך לחלוב מידע ולהיות טיפה יותר רגישים. מקווה שהסיפור יעזור לכן בנות, אשמח לשתף עוד מי שרוצה 😊

מזל טוב תגדלו אותה בנחת אושר ואהבה גדולה ❤🎈

בשעה טובה... אני מבינה על מה את מדברת על העניין של לחלןב מידע בבלינסון גם לי הייתה חוויה דומה לענין הזה ספציפית... חוץ מיזה הכל טוב שמה.

מזל טוב! בשעה טובה !! 🎉🎉🎉