אך להתמודד במצב כזה? אחרי הלידה (10 חודשים) קבלתי סטירה מצלצלת בגלל מה שחשבתי שהמשפחה של בעלי היא ומה שהיא באמת בפועל. שמיים וארץ. ומה שמוזר לי זה שבדרך כלל אני קולטת אנשים אבל מרגישה שבמקרה הזה בכלל לא הייתי בכיוון של להבין מי היא חמתי. באותה תקופה גם נהייתה לי גיסה חדשה. אני משתדלת לראות את המשפחה של בעלי כל סופש שני. בזמן האחרון מרגישה דוחה להיות עם חמתי וגיסתי. מרגיש לי שהכל שם נורא צבוע בניהן, ובעיקר מזכיר לי את התמימות שלי , כל מה שחשבתי על חמתי לפני שילדתי. אני מרגישה ממש בחרדה כשאני שם בחברתן, כאילו כל שניה אני עומדת להתפוצץ, כל דבר קטן יכול להקפיץ אותי מעצבים, לפעמים רועדת או בוכה.. אך להתמודד ? אני מסתירה מהן אבל לא קשה לנחש שאני לא נהנת..

דרך להתמודד.. אני נמצאת באותה סירה כמוך.. מתפללת לפני שאני נכנסת אליהם הביתה לה' שישים לי מילים נכונות בפה יתן לי לחייך ולעוף משם כמה שיותר מהר.. הולכת בעיקר בשביל לכבד את בעלי והילדים שלי.. מעבר לזה אף אחד שם לא סובל אותי(רק ה' יודע למה) או שאני פשוט משחקת את השמקח שהם משחקים .

לא נורא להתפוצץ ... כנראה יש לך הרבה מה להגיד אז פשוט תרשי לעצמך אל תשמרי בפנים מנסיון ..

להתפוצץ זה אחלה של שחרור אבל לזמן הרחוק זאת טעות.. בכל אופן מבאס שנגזר עלי לסבול כל שבת שנייה

כאילו כתבת מה שעבר עליי! ואני חשבתי שהיא כמו אמא שלי ויותר!! וגם גיסה חדשה שכאילו היתה בדיוק כמוני... קיצור.. דוקא למדתי לא לדבר ומה שנקרא לחייך ולנופף.. כן כן מה שתגידי וגם בהמשך צמצמתי ביקורים ועכשיו אנחנו באים בקושי אחת לחודש וזה מצוין בשבילי

ננה בננה, ממש ככה. מבחינתי הייתה אמא שניה. ומה שעשיתה אחרי שילדתי זה רק אני וה יודעים. מנסה לסנן ולא לצפות לכלום אבל אני מופתעת כל פעם מחדש. ומרגישה שהיא דוחה ממש כמוה ולכן הם מסתדרות כרגע..

זה ממש בסדר שלא תסתדרו גם אני חלמתי שיהיה לנו קשור מושלם ובום! אבל יודעת מה? עדיף להתרחק כי גם אני כמוך הייתי בוכה ממש אחרי כל מפגש.. כל מה שאמרו לי נכנס ישר ללב ופגע היום אני באמת באה אליהם בשמחה אבל הולכת בשמחה :) שבת עושה אצלם פעם במאה שנה וממש שמחה שבעלי בסדר עם זה והוא הולך אליהם בלעדיי וככה טוב