בנות. צריכה עצות. אני וחמתי היינו בקשר טוב, באמת אהבתי אותה ותמיד כבדתי אותה. לא תמיד התחברתי לאופי שלה אבל באופן כללי אהבתי הרבה תכונות טובות שלה. מכשנסנתי להריון וילדתי אני פשוט לא מפסיקה להפגע ממנה. היא מעקמת פרצופים, מצפה ממני ומהמשפחה שלי לעשות הקרבות בשבילה שהם לא באות בחשבון, מבטיחה הרים וגבעות ובפועל את המינימום היא לא עושה. חצי שנה אחרי שילדתי, שהיחסים בינינו היו בשיא הכי שלילי שידענו (בעיקר התבטא בזה שאני רוצה ממנה מרחק כי אני נפגעת פעם אחר פעם), הגיעה גיסה חדשה. שתוך חודשיים הפכה לגיסתי באופן רשמי. התחושה היא שאני פשוט הכבשה השחורה. שהיא ממש אוהבת אותה, מעריכה אותה ואני תקועה לה בגרון. היא לא מתעניינת בי, עושה הכל דרך בעלי. המפגשים שלנו זה אחת לשבועיים יחד עם אותה גיסה. ששם אני מרגישה בעיקר שהיא הכלה המוצלחת, הטובה והחמודה יותר. לא נעים לי להיות בתחושה כזאת, בייחוד שחמתי לא כל כך בעלת אינטליגנציה רגשית ודורכת על פצעים בצורה מאוד אגרסיבית. לא ברור לי אם זה בכוונה או לא אבל מה שבטוח זה פשוט לא נעים. מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק ולהפגע ממנה ?

אני מבינה שככה זה בהתחלה, שהם לא באמת מכירות והכלה מנסה לעשות רושם. בכל זאת אני וחמתי מכירות 7 שנים, הן בקושי מס חודשים. אבל לא נעים לי להיות שם, לא מרגישה חלק, כמו סוג ב שכזאת.

נשמע מאוד לא נעים, במקומך הייתי מבקשת ממנה להיפגש שתינו ופותחת בפניה את הנושא ומנסה להבין מאיפה זה נובע, או שדרך בעלך אם אפשרי, אם זה לא יעזור, הייתי מצמצמת מפגשים, אולי אז היא תבין שמשהו לא תקין ותפנה אליך

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל הדעה שלי היא שלנצח היא תהיה אמא של בעלך וסבתא של ילדייך וצפויות לכן עוד שנים רבות ביחד עם הרבה מפגשים. לגביי ההבטחות שלה הייתי מציעה לך לנסות לא לצפות לכלום, להשתדל לקחת כל החלטה שלה בעירבון מוגבל ולצפות שזה לא יקרה ואם יקרה תופתעי לטובה. הייתי עושה מאמצים להיות הכי נחמדה ותמיד מחויכת, לא פרצוף חמוץ ולא נעלב, להחזיר לה טוב, לשאול לשלומה ולעשות לה טוב, זה בסוף יחזור אלייך! שורה תחתונה לא הייתי מנסה לשנות אותה כי סביר שזה אופייה ובגילה כבר לא בנויה לשינויים. אני מאמינה בכך שהגלגל מסתובב- תחייכי אליה, תתעלמי מכל מיני קטעים לא נעימים, תבליגי ותשמחי בבעלך ובנך. (וכמובן שכל מה שכתבתי לא בא בחשבון אם היא פוגעת בך או מזלזלת ומעליבה!!)

הי אושר מבינה אותך, אני מנסה לשים כל מה שהיה מאחור, למרות שזה קשה כי יש דברים שנחקקו לי ועדיין כואבים. תחשבי על סיטואציה שאני מגיעה והיא משבחת ונהנת בחברתה ואני שם בקושי מחליפה איתי מילה שלא קשורה לילד שלי. כמה אני יכולה להיות נחמדה כשזה היחס ? גרה איתה, עוזרת לגיסה, עושה איתה מלא דברים משותפים ואני שם כמו אויר. בעלי דיבר איתה אבל לא קרה או השתנה שום דבר. היא תמיד מכחישה את זה כאילו שזה לא קיים. אני שם רק בשביל בעלי לפעמים מחזיקה את עצמי לא לבכות מולן, והאמת לא עשיתי לה כלום. אחרי הלידה הייתי רגישה והיא לא קלטה את זה אז בקשתי להתרחק לא יותר מזה באמת..

את צודקת, זה ממש ממש קשה ובאמת לא פייר. באמת הייתי מצמצמת מפגשים ודואגת שהמצב לא יחמיר יותר מזה. ככל הנראה שמה שאת עוברת עכשיו הגיסה החדשה תחווה עוד כמה שנים...

אושר, יכול להיות כרגע אני בעיקר מאשימה את עצמי על היחס שלה, וחושבת שלה זה לא יקרה. כי זה האופי שלי ואני לא יודעת להחליק דברים ולהתעלם. קשה לי לא להאשים את עצמי למרות שבאמת אני מאמינה שכל אישה אחרת שהייתה מקבלת את היחס הזה היתה מגיבה כמוני ואפילו מגיעה למצב של חוסר כבוד. מקווה שזה יחלוף עם הזמן, מרגישה נורא כל פעם שצריכה ללכת לשם

אנונימית אני ממש לא מצדיקה אותה כי זה לא לעניין להתנהג ככה גם אם נעלבת אבל את חושבת שאולי היא ככה כי את הרחקת אותה אחרי הלידה? (שלא תביני לגיטימי בעיני) אבל אולי הרגישה בחוץ עם הולדת נכד חדש? אם כן אולי פשוט תדברי איתה ישירות על זה או לחילופין תקרבי אותה לנכד.