חייבת לפרוק. חודש שמיני הריון ראשון ותקין ברוך השם!! רבתי עם אמא שלי לפני כמה ימים ואנחנו לא מדברות עכשיו. באמת שלא חושבת שזה משנה על מה רבנו בעיני סתם אי הבנה מזועזעת מזה שאנחנו לא מדברות ובאמת שהסיבה לא משנה בעיני.. איך אמא יכולה לא לדבר עם הבת שלה במיוחד שהיא בהריון אני פשוט בסרטים. גם ככה מפחדת מאוד מהלידה במיוחד בקורונה וכל החוסר וודאות ועכשיו גם מרגישה שאני לא יכולה לסמוך עליה... אם עדיין לא נדבר? אם נשלים ונריב על שטות אחרת? איך הגיוני שלאמא יש אגו? עד כדי כך שהיא לא מדברת איתי?? בשיחה האחרונה שאני יזמתי היא רק צעקה וצעקה ואפילו לא רצתה להקשיב למה שיש לי להגיד. אני כל הזמן מנסה להרגיע את עצמי ולא רוצה חלילה לפגוע העובר אבל פשוט לא מפסיקה לבכות בכל הזדמנות שאני לבד מתעוררת בלילה ובוכה בלי סוף בחיים לא דמיינתי שככה היא תתנהג. היא לא חושבת על זה שאני בהריון ורגישה עכשיו?? 😔

לפעמים גם לי ולאמא שלי יש ריבים רציניים ואנחנו לא מדברות כמה ימים נרגעות ואז חוזרות לדבר לאט לאט

קרה לי פעם אחת ריב כזה עם אמא שלי אבל הבנתי את הכעס שלה קניתי לה פרחים בשישי הלכתי ביקשתי סליחה עבר זה אמא לא חברה אי אפשר לא לדבר אני בטוחה שגם לה כואב ותאמיני לי שבזמן הלידה שלך ממש לא יעניין אותה ריב כעס ובלאגן פשוט תחכה ליד הוויג׳ינה שלך עד שהילד יקפוץ החוצה את יכולה לסמוך עלייה

גם אני רבתי עם אמא שלי ובכיתי והחלטתי לתת לריב לשקוע ואין לי מה לא לבחוש בזה חלפו כמה ימים היא הגיע אליי לא דיברנו על הריב נתתי לה את הזמן שלה שתעלה לבד את הנושא רק אחרי יומים העלתה את הנושא דיברנו וב"ה הכל עבר אני יודעת שהיא לא תרצה בחיים לגרום לי לרע או לעובר בגלל זה המשכתי כרגיל אגב גם הגעתי לבית לבקר והתנהגתי כאילו הכל תקין..אמא זו אמא חלילה יקרה לך משהו היא הראשונה שתזנק ולא יעניין אותה כלום! אמא שלי אומרת לי רק שהוא יהיה בידיים שלך את תביני מה זה אהבת אם ולמה אני מתנהגת ככה