אשמח לדעתכן, בעלי אתמול אמר לי משפט שהוציא אותי מדעתי. אנחנו נשואים 3 שנים עם ילד בן 2.5. הקשר שלנו ידע עליות ומורדות אבל אפשר להגיד שבחצי שנה+ האחרונה אנחנו במצב ממש טוב, מכילים, מקשיבים, פותחים דברים שמפריעים לנו ובסה"כ באמת בסדר... במשך מעל שנה לקחתי נוברינג למניעה הוא היה מעולה אבל לפני חודשיים התחילו לי דימום איתו והרופא יעץ לי לעבור לגלולות בינתיים. זה בילגן לי ממש את הסדר של המחזור ויוצא שמאז שהתחלתי לקחת את זה אני ממש כל שבוע עם דימום כזה או אחר (חלק ממש מחזור וחלק רק דימום קל שלא אוסר אותנו. אנחנו שומרים טהרה) בקיצור אפשר להבין שזה קשה לי, מציק ולא נח והופך אותי גם מבחינה הורמונלית... חוץ מזה בשבועות האחרונים התברר לי שבעלי בגד באמון שלי וחזר למשהו מסויים שכבר עזב מזמן והבטיח מאות פעמים שלא יחזור אליו. שפכנו כסף על טיפולים בשבילו והוא כל פעם מחדש לא הצליח. ועכשיו שוב. מבינות את המתח והלחץ סביב זה, אבל אני פתחתי איתו הפעם את הדברים בלי לכעוס. חיבקתי, הסברתי, אמרתי שאני אוהבת ונלחמתי כל הזמן הזה על הבית שלנו אבל ככה אי אפשר יהיה להמשיך. הוא הלך למטפל חדש ונפתח שם יותר גם על דברים שהיו לו בעבר (עליהם לא דיבר עם המטפלים הקודמים) הוא אפילו הודה לי מאד על הזמן על איך שאני רגועה הפעם הזאת ומבינה אותו ורק רוצה שיהיה לו טוב. אבל באיזשהו מקום הלחץ שלי צריך להתפרק... ובשבועיים האחרונים (מאז שגיליתי) הבית די הפוך ולא מתפקד כרגיל (אחרי שביום יום כולל בסגר שהילד היה בבית, הבית מתקתק) בקיצור מה שאני מתכוונת זה שיש ארוחות לכולם, אבל יש יותר כלים בכיור, יותר בלאגן, נערמו הרבה כביסות (גם נקיות וגם מלוכלכות) וכזה... אני לא נלחצת, יודעת שכשמבולגן לי בפנים זה יכול להתבטא איכשהו ושמחתי שזה לא היה בהתקפות עצבים עליו ועל הילד. אתמול הוא היה ביום חופש - שטף כלים ושכב כל הבוקר במיטה. אחה"צ אני לקחתי את הילד לגינה, שיחקתי, האכלתי, קיללתי והשכבתי לישון. הוא יצא ללמוד למבחן וכשחזר בערב אומר לי "אני מבין שאת סיימת עם הבית!" כל כך התעצבנתי, אמרתי לו הכל ושיגיד תודה על הרוגע ועל איך שאני מתפקדת למרות כל המצב איתו ולמרות כל הדימומים והבלאגן ההורמונלי שקורה לי בגוף לאחרונה. אז הוא אומר לי "בסדר. זה לא אומר שהבית צריך להראות ככה, תלכי לסלון תראי כמה דברים שלך יש שם. היום בבוקר גם לא היתה לי חולצה ללבוש..." נפגעתי ממנו מאד!!! כילו רק אני צריכה להכיל ולהבין את המתחים שלו והוא לא מצליח להבין שגם אצלי זה צריך להתפרק איכשהו. אני עובדת, אני סטודנטית, אני אמא ואישה - והכל כל כך משתדלת להיות מושלמת, אז למה הוא נתפס על זה???? בלילה הלכתי לישון בלי לדבר איתו למרות שאמר לי לילה טוב. עכשיו יצא לעבודה ואני מתוסכלת ובוכה פה בבית. מרגישה אפס הבנה והכרת תודה ממנו

מצטערת בשבילך, מבינה למה את מרגישה ככה ❤

אני מבינה אותך לגמרי אבל אפשר גם לקחת את זה לכיוון של בצחוק כזה ולומר לו כמו שאתה סיימת לא?

תודה על ההבנה אהובות. הוא טען שהוא עובד הרבה יותר שעות מחוץ לבית (אני עובדת מהבית ובהפסקות תמיד לא נחה. מכינה ארוחת צהריים, מארגנת מה שיכולה...) ושהוא כבר עושה את המקסימום שלו וזה לא הגיוני שהוא יכניס כל יום מכונות וכזה... הוא מכניס רק דברים שצריך לעצמו. אני משתדלת לדאוג להכל אבל קצת גדול עלי... באמת מה שבא לי עכשיו זה לקחת גם יום חופשי לסדר ולארגן את כלללל הבית ולהיות איתו המריבה כמה ימים ואז שיחשוב מה עדיף - אישה שמחה ואוהבת ובית הפוך או להפך. ושוב הוא יודע שהמצב הזה לא לנצח... זה רק תקופה שתעבור

את צודקת לדעתי הוא יצא לא בסדר.. את כולה בנא ויש ימים כאלה והכל טוב

אני בכללי חושבת שהוא צריך לקחת יותר על עצמו כדי שממך ירד קצת עול

אין להם טאקט באמת . פשוט לפתוח ולדבר ולדבר ולדבר על הכל לא לשמור בבטן ועדיף כשלא עצבניים

זה באמת לא נעים! אבל לדעתי בלי כעס תנסי לגרום לו להבין שאת צריכה אותו בקטע הזה .. תאמרי לו אני עושה מה שאני יכולה , הראש שלי עסוק בהרבה דברים ועומס נפשי קשה לי , מאוד יקל עלי אם תעשה כביסה/ כלים או מה שאת צריכה . ואת ממש לא צריכה להיות מושלמת! כי את לא. את צריכה לעשות כפי יכולתך ואם מפריע לו שיתן יד.