קורה לכן שאתן מרגישות לפעמים כאילו לאף אחד לא איכפת מההריון? פורקת... בעלי כמעט ולא מתעניין.. לא שואל איך אני מרגישה, לא חושב לבוא איתי לבדיקות.. רואה כמה אני טורחת בבית אם זה בנקיונות בבישול או הדבר הכי קטן אפילו לקלח את הילדה.. מאוד קשה לי כבר להתכופף ומאמץ פיזי קשה לי.. ונראה שלו זה לא איכפת הוא אפילו לא שם לב לזה.. ממש לא מתייחס אליי ולא נותן לי תשומת לב..

ניסית לבקש עזרה?

מבעלך הכוונה, הם לא באמת יודעים מה אנחנו עוברות

לא אני לא מבקשת.. לפעמים אני פשוט מציבה עובדה.. בעיקר כי הוא עובד כל היום קשה אז אני מרחמת עליו ואני כרגע לא עובדת אני עצמאית ובגלל הקורונה עדיין אסור לי לפתוח את המקום אבל זה גם אמור להיות מובן מאליו.. הוא אמור לשאול איך אני מרגישה.. בסיסי לא?

בדיוק השבוע עשיתי שיחה עם בן זוגי על הנושא הזה מרגישה אותו הדבר..מבאס שצריך להעיר על הדברים האלה וזה לא מובן מאליו שצריך לעזור ולהתחשב באישה

מבינה אותך

גברים לצערי לא מבינים מה אנו עוברות וחוות בהיריון, לא את המתח והחרדה ולא את הקושי הפיזי המתלווה, לכל זה מצטרפים שינויים גופניים, הורמונליים ונפשיים. תשתפי אותו בתחושות שלך ובקושי שאת חווה, בצורך שלך שיהיה נוכח בבדיקות. גם לי היה קושי כזה בתחילת הדרך... לא אגיד לך שהיום המצב הוא כפי שהייתי רוצה, אבל משתפר בהחלט. תקשורת טובה עשויה לסייע מאוד ❤️

הריון ראשון את צודקת בכל פשוט הבעיה היא שאני בן אדם מאוד סגור לא משתף ברגשות מאוד קרה בקטע הזה.. מעדיפה להציב מחסום כדי לא להראות חולשה.. ופשוט מצפה שזה יבוא ממנו לבד אולי פה הבעיה שלי אבל אני לא רואה את עצמי מושיבה אותו לשיחה ומתחילה להסביר לו מה מפריע לי ומה קשה לי הקשר שלנו לא כזה של פתיחות..

אני בן אדם מאוד חזק אבל מתחילה להרגיש שאני נחלשת ומתפרקת לאט לאט

הבעת רגשות אינה מעידה על חולשה. תנסי לעבוד על עצמך, תתחילי אפילו בדברים קטנים. לבקש ממנו שיעזור לך לבצע איזו פעולה שמצריכה ממך להתכופף או להגיד לו שחשוב לך שהוא יבוא איתך לבדיקה מסוימת. תני לו להרגיש שאת זקוקה לו. גברים אוהבים את זה :)

האבא של הילדה שלי שבדרך לא מתעניין בכלל בהריון, לא מעניין אותו וזה מחרפן אותי.. מצד שני החברים שלי נורא תומכים בי ועושים את העבודה הזאת בשבילו, אז לא מרגיש לי חיסרון שלו. תעקפי את עצמך בסביבה תומכת

אני מבינה אותך, אבל יחד עם זאת, זה ברור מאליו לך, כי את עוברת מה שעוברת. זה שאת בוחרת מראש לא לשתף אותו בקושי שלך ולא לבקש ממנו עזרה, זה שלך. זה לא פייר שתכעסי עליו. הוא לא מבין מה את מרגישה ומה את חווה והוא לא יבין לעולם אם לא תשתפי אותו.

אנונימית, בני זוג אמורים להיות הכי פתוחים בעולם, בעלך זה האדם שבחרת לחיות איתו, אם לא תהיי פתוחה איתו, אז עם מי כן? תשתחררי ותשתפי אותו, לא בקטע של לבוא אליו בטענות או תלונות, אלא לשבת עם קפה ועוגה או מה שעושה לכם טוב, ואז לספר לו מה את עוברת

בל, כתבת יפה ומדוייק 🌹