שבוע 31 קמתי הבוקר פשוט בתחושה של שיברון ודיכאון קשה לי מאוד, אתמול היו לי כאבים חזקים בי"ח נהריה. שירות הכי מזעזע שחוויתי הגענו ב15.00 יצאנו ב20.00! בדקו אותי תחילה מוניטור, בדיקת שתן לקח בידיוק חצי שעה 40 דק. מ15.45 עד 17.45 חיכינו לרופא! הוא ראה הus וגינלי שיש קצת פתיחה. משם לפה. 5 רופאים סביבי בודקים מסתכלים, אחת מהן בדקה לי בדיקת פתיחה זה היה נורא! כואב. עד עכשיו התחושה לא עוברת לאחר מכאן ה"מיילדת" שקיבלה אותנו, אני לא גזענית. אבל אתמול חויתי גזענות לצד השני, אני יהודיה היא ערביה/נוצריה. לא בידיוק משנה לי רק 19.40 קיבלתי את המכתב שחרור. היא קראה לנו להשתחרר ובעלי מסכן, שגם ככה סבל מההמתנה המרובה ללא סגריות, כמעט גירד את הקירות באנו להשתחרר לאחר שניה הייתה מטופלת שם שהייתה צריכה לשאול שאלה ערביה. והיא בשמחה עזבה אותנו נתנה לה לשבת בעודי עומדת מותשת מכאבים שחיללו אותי, היא אמרה לנו! לנו שהמתנו בסבלנות ללכת הצידה כי היא צריכה להמשיך איתה לשניה, בכעס ובשקט הלכנו לצד, המקרה לא היה דחוף! בעייני, אבל עדיין. האישה סך הכל הרגישה חלשה וישבה על כיסא, מיותר לציין שהשפה הערבית נשמעה ללא הפסקה לא שיש לי בעיה עם זה אבל אני מטופלת שלא מבינה ערבית, זכותי המלאה לדעת על מה מדברים שזה קשור אליי, ולבדיקות שלי, לאחר מכן. האישה קמה הצדה, והמיילדת שעזבה אותנו קראה לנו שוב, באמצע תהליך שחרור, ושוב האמצע אמרה "רק רגע אני צריכה להזמין לאישה אלונקה" (אותה אישה ממוקדם) בעודה מזמינה לה, יצאה מעמדת הקבלה ניגשה לזוג חדש שהגיע והחלה לקבל אותו למחלקה שוב-המקרה לא דחוף, הזוג עומד בסבלנות וממתין האישה לא הביעה תרחישי מצוקה, פשוט המתינה בצד לתורה פה בעלי כבר לא יכל לשאת, והרים את קולו ואמר לה "תגידי מה את עושה מאיתנו צחוק? מה זה ההתהגות התחלת איתנו תסיימי איתנו!" אז היא אמרה לו אדוני, אני חייבת לסיים את התהליך עם הגברת להזמין לה אלונקה (ניסתה להוציא אותו רע) אז הוא אמר לה מה את אומרת, שאת התחלת איתנו את תהליך השחרור פשוט עזבת הכל וניגשת לגברת הנחמדה שיושבת שם ועוד ביקשת מאתנו להתרחק! איך בידיוק את מסיימת תהליך? ועוד הולכת מקבלת זוג חדש במחלקה!" מפה לשם, היה ויכוח ונפשית נפגעתי, זה כבר התיש אותי לגמרי...

בנוסף לכך בעלי אמר לה וצעק שם בלי בושה את עושה לנו את זה בכוונה!

אצלנו היה משהו דומה עם מיון שבוע שעבר בשיבא יצאתי עם טראומה,אנשים בצעקות דמעות וכאוס,אמרתי לבעלי שלא אלד שם,יצאתי מזועזעת. בדיקה הבאה עשיתי באיכילוב ויצאתי עם תחושה אחרת וטובה וממש רגועה תשחררי את התחושה,ויש המון בתי חולים שישמחו לתת לך שרות טוב ואכפתי

זה היה פשוט.... טראומה בנות. ולחשוב שרציתי ללדת שם.

אז להחליף בית חולים

אז אל תלדי שם ואי איזה עצבים לא הייתי מחכה שנייה אחת חבל שמההתחלה לא אמרתם לה

זה להשתגע מחוסר אונים אל תחזרי לשם, רק יעשה רע

כפרת עוונות של ממש, אני לא הייתי שותקת סביר להניח. אל תחזרי לשם פשוט !

בעלי גם לא שתק. הוא צעק והרים את הקול והסתכלו עליי כאילו אני מסכנה איך בעלי מתנהג, זה היה פשוט בושה מצדם אין ספק שלא אלד שם מעדיפה לנסוע עוד 10 דק ולהגיע למקום בו יש גם יהודים מבלי להעליב כן? אבל זה היה פשוט גזענות לשמה. פעם ראשונה חוייתי זאת מנהריה צריכה לציין שבמיון הרגיל זה לא קרה רק במיון יולדות