היי בנות שבוע 21+3 היום התחלתי להרגיש את הקטני שלי,הרגשה של גלים כאלה:-) אני ממש מרוגשת ובוכה מלא... ומצד שני כל הזמן נתקלת ברחבי הרשת בלידות שקטות,בעוברים לא ברירים שצריך להוריד. אני כל-כך מפחדת,כל היום הראש במחשבות. הריון ראשון שחיכינו לו ממש. איך להפיג את הפחדים הנוראיים האלה? איך להגיד לי זה לא יקרה? הבקירה המאוחרת מתבצעת בשבוע הבא אז אוכל לדעת הרבה יותר טוב שהכל בסדר ועדיין חוששת מאוד!!
💬5 תגובות

תגובות (5)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי17 באוקטובר 2020 בשעה 15:58
לבטוח בה׳ בכל השלבים ולהשתדל להיות רגועה ולחשוב חיובי כמה שיותר
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי17 באוקטובר 2020 בשעה 16:03
תפסיקי לקרוא על דברים כאלה... זה רק עושה רע. תנסי להנות מההריון מההתרגשות שאת מגדלת יצור קטן בתוכך ותחשבי חיובי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי17 באוקטובר 2020 בשעה 16:06
בוטחת בה׳ כל הזמן! אמונה שלמה. אתן צודקות אני פשוט לא אקרא יותר ידיעות כאלה. ב״ה הכל יהיה בסדר❤️
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי17 באוקטובר 2020 בשעה 17:03
אני ביקשתי ברכה מהרב שלנו. ועכשיו אני יודעת שלא משנה מה אני קוראת אני לא פוחדת שזה יקרה לי. אבל אני לא יודעת אם את מאמינה בזה

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

אולי מישהי פה נתקלה.... בת 5 (מאובחנת על הרצף אבל בתפקוד גבוה ולא מורגש ולדעתי טעות באיבחון). בחודשיים שלושה האחרונים פתאום התחילה לפתח חרדה מללכת לבד לחדרים בבית. בשירותים יש הנמכת גבס כזאת עם פתח למזגן מיני מרכזי וכשהמזגן דולק לפעמים הדלת רועדת קצת בפינה שלה וזה הכניס אותה לאיזה פחד שיש שם מישהו שמציץ. מאז אם הולכת לשטוף ידיים או פיפי או להחליף בגדים או כל דבר בעולם היא פשוט לא מוכנה ללכת לבד. אם זה באור יום או בערב עם אור דולק לא מוכנה בשום דרך. לאחרונה אני רואה שזה גם התחיל להחריף ואם אני במטבח והיא בסלון היא קוראת לי לשבת לידה (זה חלל אחד) או שהיא באה לשבת לידי. כשאנחנו בחוץ בגינה למשל היא משחקת לבד חופשי זה רק בבית או אצל הסבים שלה. היום היא קראה לי לבוא איתה לפיפי והייתי באמצע בישולים ואמרתי לה שתלך ושהיא ילדה גדולה (כל הזמן אומרת לה שהיא גדולה ואמיצה ומנסה להרים לה), היא לא הסכימה ללכת ובכתה טירוף וכמעט ברח לה כבר ולא רציתי שיברח לה ולא רציתי שהיא תרגיש ככה אבל היא הייתה מוכנה לתת לפיפי לברוח ולא ללכת לבד. הייתה פעם שהיא לא הייתה מוכנה להתקלח כי חשבה שיהיו דברים שיצאו מהחור של הביוב באמבטיה, וזאת ילדה שלא נרדמת בלי מקלחת, הצעתי לה בובה או חפץ שנבחר יחד והיא לא מוכנה. מנסה להרים לה כל פעם שעושה משהו גם אם לא קשור ואומרת לה כמה היא אמיצה. שנה שעברה הייתה לה תקופה שלא רצתה ללכת לגן אז הכנתי לה מיץ אומץ שהביאה לה הפיה הטובה וזה עזר אבל הפעם גם זה לא עוזר, היא לא מוכנה אפילו לשמוע על זה. אפילו אח שלה הגדול כבר הפך להיות חלק מהמלווים שלה כשאני עסוקה ובעלי לא בבית הוא הולך איתה. לאחרונה גם לו נמאס והוא התחיל להגיד לה שאם היא לא תעשה מה שהוא אומר לה וכו הוא לא ילך איתה לשירותים יותר או לחדר. אני לא יודעת אם זה משהו שיעבור לבד וזה שלב תקין, לגדול לא היה את זה. לא יודעת אם זה מצריך טיפול רגשי או שזה הדרכת הורים בכלל. אם מישהי פה נתקלה או יש לה רעיון מה לעשות אני ממש אשמח!
💬1 תגובות