אני מרגישה אהבה לבן שלי רק כאשר הוא יושן. או שהוא בגן. הוא שהוא אצל סבתא.או שהוא עם בעלי בלעדיי.

מקווה שזה פרופיל פקטיבי נשמע לא טוב.. והניסוח בכלל

אם לא פרופיל פיקטיבי, תתיעצי עם פסיכולוגית או משהו , אולי את בדיכאון אחרי לידה

היי אנונימית, זה אכן נשמע שאת מותשת מאוד רגשית-נפשית ואולי גם פיזית ושווה להציף את העניין מול רופא מטפל כדי שיוכלו להציע לך מענה מתאים (לפי התיאור זה נשמע כמו דכאון אחרי לידה/דכאון ויש דרך לטפל בכך ולהקל עליך בצורה משמעותית). במקרים של דכאון לאחר לידה המענה לרב מהיר ועדיף לך לפנות לעזרה בהקדם האפשרי וגם לקרוא על זה חומר באינטרנט. בנול יקרות, תנסו בבקשה לא לשפוט ולתת במה לכל מכלול הרגשות שעלול להתעורר לאחר הלידה. דכאון לאחר לידה הוא תופעה נפוצה ואם תגיבו באופן כל כך קיצוני ושולל זה רק יגרום לאחרות שסובלות מכך להתבייש יותר ולא לפנות לעזרה. אנא תגלו חמלה ותמתנו את הביקורתיות שלכן.

אלינה אני ממש מסכימה איתך. ולגבי כותבת הפוסט אני מצטרפת לאלינה גם במה שהיא עייצה לך. הכל בסדר אל תחמירי עם עצמך פשוט לגלות את הרגש שלך בינתיים לא לחיות בתחושת אשמה כלפי מה שאת מרגישה מלא עוברות את זה והכל בסדר בסופו של דבר אנחנו בני אדם וכל אחד עובר וחווה דברים בפעם הראשונה בצורה שונה וזה בסדר. את יכולה לנסות טיפול וייעוץ ואפילו זה יהיה לך מצויין לתחושה האישית אבל הכל בסדר תני לעצמך את הזמן לגלות אותו ואותך מחדש ואת האהבה בכל זמן

זה אמיתי ולא פקטיבי ואני ממש סובלת זה לא דיכאון אחרי לידה כי אני עם היריון שני כבר ובחודש שביעי. אני נלחמת עם עצמי. שהיה בגיל יותר קטן אהבתי אותו והכל השתנה עכשיו. הוא גם מרביץ לי הרבה שאני מדברת איתו או מרימה אותו ולא מסכים שאני אעשה איתו שום פעולה

כי הוא יודע שהולך להגיע עוד תינוק ההפך זה הזמן הכי לתת לו חום ואהבה הוא ממש צריך את זה !!! ויכול להיות בגלל שאת בחודש מתקדם את מרגישה שאין לך סבלנות לכלום לגיטימי אני בטוחה שאת אוהבת אותו יותר מכל דבר ופשוט קשה לך

כמו שאודל אמרה

אנונימית יקרה, קודם כל שולחת לך חיבוק🌻 ! את מתארת מצב של דכדוך, קושי רגשי וגם מורכבות פיזית לאור היותך בהריון (לא משנה כרגע איזה כותרת יתנו למצבך). לתפיסתי יש מקום להתערבות מקצועית שתתן לך עזרה, כלים פרקטיים להתמודדות וגם מקום לפרוק את הרגשות שלך. קשה להתמודד עם מה שאת מתארת לבד. נשמע שהילד מתחיל לאתגר אותך ואת מתקשה להכיל ולהתמודד ללא עזרה. בן כמה הילד כרגע? לכולנו יש תקופות קשות וזה הכי לגיטימי שתרגישי תשושה וחסרת כוחות. עם זאת, צריך לחשוב איך תוכלי להתחזק ולהרגיש טוב יותר עם עצמך.

אלינה הילד בן שנה ו 8 חודשים נהיה מאד אגריסיבי ועקשן . לא נותן לי בכלל בכלל לשתף איתו פעולה בהאכלה/החתלה/מקלחת וכל מני.. מרביץ לי כמו שאמרתי ומעביר הרבה מהיום בעצבנות ובצעקות. איך לבקש עזרה וממי? אני באמת צריכה כי פשוט נופלת כל פעם אפילו הזחזה כואב לי ונשימה כבדה

להמחשה אם אני מנסה לתת חו נשיקה הוא הודף אותי בחוזקה עם הידיים שלו ואפילו מרביץ .

יכול להיות שהוא באמת מרגיש שעומד להיות לו אח/ות וזה מה שגורם לו להתנהג ככה

אויי יקירתי, הילד נמצא בשלב שנקרא "גיל שנתיים הנורא" ולכן גם מאוד הגיוני כל הקשיים והמורכבות החדשה אותה את מתארת. עזרה מקצועית אפשר לקבל במכון להתפתחות הילד בקופה בה את חברה (או באופן פרטני מפסיכולוג התפתחותי). ממליצה לדבר עם הקופה (עם רופא הילדים) ולבדוק מה האפשרויות שהעומדות בפנייך. ההבנה מה הילד עובר, עם מה הוא מתמודד בשלב התפתחותי זה יכולה להקל עליך, להפחית רגשות אשמה ולאפשר לך להיות יותר זמינה עבור הילד. לקראת גיל שנתיים הילדים מתחילים אט אט לנסות לפתח זהות אישית, עצמאות ונפרדות. הם פחות מקבלים את מה שההורה מבקש ומנסים לבדוק גבולות, להתעקש ולמרוד. בשלב הזה הילד בונה בהדרגה את הרצון שלו, מנסה להבין את צרכיו (בניגוד לדרישות הסביבה). אין ספק שהתקופה הזאת תדרוש ממך סבלנות, רגישות ובעיקר יכולת להציב גבולות ברורים ועקביים. חשוב לא פחות להסביר לילד כל דבר למשל - "אתה יודע חמוד, לאמא מאוד לא נעים כשאתה מרביץ לה, אתה לא היית רוצה שיעשו לך דבר כזה, נכון?" או למשל "מתוק, אמא לא יכולה להבין כשאתה צועק כל כך חזק, זה לא נעים לה באוזן" ולגבי הנשיקה - " אמא כל כך אוהבת וממש רוצה לתת לך נשיקה, מותר לי?" בעצם את מסבירה לו ומשקפת את הרגשות שלך שיעזרו לו בעתיד להבין את עצמו טוב יותר". חשוב שתהי עקבית, תנסי להסביר איך ההתנהגות שלו גורמת לך להרגיש ובעיקר תהי דוגמא להתנהגות "טובה ונכונה". כלומר, ילדים לומדים בצורה הכי טובה מהדוגמא שיש להם בבית. במידה ואינך מרימה את הקול ומגיבה בצורה סבלנית כך גם הוא ילמד לעשות זאת בסופו של דבר. חשוב לתת לו הרגשה שיש לו "זכות בחירה" גם אם זה לא תמיד המצב - למשל אתה רוצה לאכול בננה או תפוח? לשחק בכדור או לקרוא ספר. שירגיש שיש לו שליטה מסויימת. תוכלי למצוא ברשת חומר רב בנושא "גיל שנתיים האיום/הנורא" שיבהיר לך את התמונה וגם תזכרי שכל הילדים עוברים את התהליך הזה בעוצמות שונות. מאחלת לך סבלנות וכוחות רבים בתהליך! תהי חזקה! 🙏

אלינה אין לי מילים תודה רבה ! מודה לך על האוזן הקשבת ועל הניסוח המפורט . בהחלט אנסה לפנות לפסיכולוג התפתחות ובמקביל להתנהג איך שרשמת

אנונימית גם הבן שלי היה ככה, שבר לי שתי שיניים קידמיות עם משחק שדפק לי בפנים, כל הגוף שלי היו כחולים היה נושך אותי בלי סוף מושך לי בשיער, יכולתי סתם לעמוד לשטוף כלים היה בא לי ממאחור ודופק לי וואחד ביס בישבן שלא הייתי רואה את זה מגיע, הייתה הקלה משמעותית כשהתחיל לדבר, ועד היום מידי פעם יכול לנסות לנשוך (בן 3+), אומנם בזמנו לא הייתי בהריון אבל אני מאמינה מאוד שזה גם מתיסכול שעדיין לא מדבר וככה מבטא את עצמו ובמקרה שלך יכול להיות מאוד שזה שילוב עם זה שעומד להתווסף עוד תינוק חדש למשפחה, אין מה לעשות לפעמים הילדים מוציאים מאיתנו תמיץ אבל תנסי "להבין" מאיפה זה מגיע אצלו ובכל זאת להרעיף עליו אהבה וחום כי זה מה שהוא זקוק לו, כשהוא מכאיב פשוט לומר לו בטון אסטרטיבי זה לא נעים לי ולא להישאר ליד אבל לא לעשות מזה עניין, לצעוק ולכעוס לא עוזר רק כשאת מתרחקת אז זה עובד ומשפיע ו"מפריע" להם, מניסיון עם הבן שלי שהייתי כועסת עליו זה היה כביכול ימצחיק אותו והוא היה ממשיך לחפש להכאיב לי, אל תהיי גם קשה עם עצמך את אימא טובה ולכולנו יש רגעים שאת צריכות קצת אוויר