פורקת - זה אולי שטותי. עשינו היום בדיקות סקר גנטי אחיד בשבוע 28, כי זה השתנה מאז הלידה הראשונה. קבענו בשיבא תור לבוקר. יצאנו בהרגשה ממש רעה מהיחס ואני לא מצליחה להירגע. הכל נראה בסדר, הגענו לפני הזמן, לקחנו פתק לתור, לא היו המון אנשים, 4 עמדות קבלה למזכירות, ואז קלטנו שזה בקושי זז, הפקידות מקשקשות ביניהן, אין מסך עם התורים, כולם יושבים מבולבלים, באים אנשים שמתיישבים בלי שקראו להם, עיכוב של שעה רק להגיעה למזכירה, למרות שכבר מילאנו את כל הפרטים מראש. אחרי שאנשים התחילו להידחף מחוסר סבלנות סוף סוף קראו לתור שלנו והמזכירה הייתה ממש לא נעימה, מתנשאת ולא רגישה בחלק מהשאלות הבסיסיות. עד שהגענו לאחיות בשביל בדיקת דם פשוטה, גם עקפו אותנו אנשים שבאו אחרי וחיכו עם מספרים אחרינו, וגילינו שהן לא נעימות, מעירות דברים בטון מתנשא ואין להן כוח לאף אחד. בטוחה שיש אנשי מקצוע מעולים בביה"ח הזה, אבל זו בקושי מחלקת גנטיקה, לא חדר מיון לחוץ של משמרות... היה נדמה שאין סדר ואין יחס אדיב. אנחנו מנומסים ושקטים, לא מצפים לשום דבר מעבר לשירות רגוע ומקצועי. זה היה ממש מאכזב. אולי אני רגישה מדי בגלל ההריון, אבל גם בעלי היה בהלם מהם. כביכול שום דבר דרמטי, אבל כ"כ לא נעים.

אתמול הייתי בקורס הכנה ללידה, כשהמדריכה הסבירה על קרעים וחתכים, תיארה מה זה חתך חיץ, נכנסתי לחרדה אמיתית!! לא הצלחתי להשתלט על הגוף שלי הרגשתי שאני עומדת להקיא, הבטחתי לעצמי שזאת פעם ראשונה ואחרונה שאני נכנסת להריון, במידה ויצטרכו לחתוך אותי או שיהיה לי קרע רציני אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה, מפחדת שאני אתעלף באמצע הלידה.. אני ממש ממש בפאניקה ומפחדת פחד מוות. מישהי מזדהה? למישהי יש משהו מעודד לומר? לא הצלחתי להתאושש מאז🥺