אני בקושי רב מצליחה להשתלט על עצמי. עברנו להתגורר בתוך הבית של של סבתא במקום ביחידה הממש קטנה שלה כי אין מקום שם לגדל ילדה. ומאז מרגישה שאני מוטשת נפשית ופיזית. אני בקושי מצליחה להיות רגועה שאני לידה אני בקושי יישנה, גם ביום עובדת ונחה, עבודות בית ושכמה דקות אני נחה רואה סידרה היא מוצאת לי תעסוקה. למה היא לא מבינה אותי? אני מוטשתתתתת אני לצערי כבר ממש מדברת אלייה בחוסר סבלנות?סבלנות כי אני כבר ממש מתוסכלת קשה לי ואף אחד לא מבין אותי. כי גם ככה קשה לי בעלי לא עוזר כמעט עובד קשה. ואיך שאני נחה ישר תעסוקה, והיא חופרת בשאלות ובשטויות. רע לי שאני מתנהגת ככה בחוסר סבלנות אבל ממש קשה לי איתה גם עבודה גם בית גם לעזור לה מידי פעם גם חוסר שעות שינה ושינה ממש באי נחת. איך מתגברים על המצפון הזה? על היחס אלייה שאני ממש לא שולטת בו. אני קורסת אני עושה הכל הכי טוב שאפשר אבל היא ממש מרימה עליי קשיים

ואווו אני ממש מזדהה איתך, עד אתמול גרנו אצל סבתא של בעלי גם ביחידה והייתי חוזרת הביתה מהעבודה גמורה והיא הייתה מעסיקה אותי שעתיים בשטויות ודיבורים או על הבוקר או סתם כל פעם שהייתי יוצאת מהדלת או אפילו היא הייתה דןפקת לי כל רגע והייתי מתחרפנת והייתי מרגישה מזה רע עם עצמי על החוסר סבלנות ועל איך שהתנהגתי אבל אחותי אין מה לעשות אנחנו בני אדם וזה טבעי אי אפשר להיות מושלמים כל הזמן ולמדתי להשלים עם זה למרות שהכי קשה לי זה לפגוע ולהתנהג כמו כפוית טובה

ועוד אני בלי ילדים או משו כזה אני הכי מבינה אותך, שולחת חיזוק🙏🥰

נעמה ואיך היא קיבלה תחוסר סבלנות הזה?

היא מהמרוקאיות של פעם וזה רגישה הייתה נעלבת המון וכן היה בינינו מתח ואפילו שמעתי אותה אומרת שאני כפוית טובה וכל מיני כאלה והרגשתי הכי חרא בעולם אבל בעלי הבין אותי וזה הכי חשוב ואני ניסיתי בימים שהיה לי תכוח כן לגשת אלייה להתעניין ככה זה התאזן פחות או יותר

תודה נעמה