האם יש עוד בנות כמוני? ילדתי לפני 4 ימים בת ראשונה ב״ה ואנחנו גרים כרגע ביחידה בבית של ההורים של בעלי.. ההורים שלו מדהימים וזה נכדה ראשונה ובעלי הוא בכלל בן יחיד אז השמחה היא עצומה והתרגשות וכו׳ העניין הוא שאני מוצאת את עצמי מאוד רכושנית אליה וכשהם מחזיקים אותה אני בסטרס ולא רגועה ולא באלי שאף אחד יחזיק אותה חוץ ממני ומבעלי נגיד זה גרוע אני יודעת אני פשוט חרדתית אליה שיקרה לה משהן הכי קטן וזה כנראה קצת לא פייר כלפי חמתי אבל אני פשוט חושבת שכשהיא קצת תגדל לפחות חודש חודשיים ותתייצב אני אהיה פחות פחדנית..נגיד חמתי אומרת לכי לישון אני אשמור לך עליה ואני כזה בפנים אין מצב חח אמרתי לה הכל טוב

נראה לי שכולן ככה! אני חרדה כשמישהו אחר מרים את הקטנה, אפילו כשמדובר באמא שלי. והכי אפסורד זה שהיא לימדה אותי איך לטפל..

לגמרי אשמח לעוד תגובות

לדעתי זה חשוב שגם את תלמדי לשחרר גם לי זה היה הכי קשה בהתחלה (גם בתןנכדה ראשונה מכל הצדדים) אבל אם היא לא תלמד להיות אצל אנשים אחרים בידיים יהיה לך מאוד קשה בהמשך כשהיא תגדל כי היא גם תתרגל ולא תסכים לעבור לאף אחד אחר גם כשתרצי חצי שעה מנוחה.. חוצמזה את חייבת את השינה שלך גם עכשיו, כי תכף מגיעה כבר קפיצת גדילה ולילות קשים,תני להם לפנק אותך, הורים שרוצים לעזור זו מתנה, לא לכולם יש. תסבירי לה את הדברים שחשובים לך ןאת הגבולות שלך ככה שתהיו באותו ראש אבל תני לאחרים לעזור תוך כמה ימים את תביני איזו מתנה זו

תקחי אויר.. אני מבינה את הפחד שלך. אני למשל... הבת שלי הגדולה היא הנכדה הראשונה מצד האבא ובלי חמותי הייתי מתה ! בלידה חמותי כל כך רעדה ונגעה בילדה שחשבתי שמשהו לא תקין בתינוקת.. הרגשתי את הרעידות שלה,את ההתרגשות שלה. לא הסכמתי ללדת בלעדיה. תלמדי לשחרר ורק תרוויחי ! אומרים שסבתא אוהבת נכד יותר מילד... תלמדי לשחרר. ❤

בהתחלה זה ככה ,אני אם הייתי צריכה ללכת לסידורים הייתי מסבירה לאמא שלי איך לחתל ולתת בקבוק ואיך להחזיק לגרפס ומה לעשות שיש לו גזים (והיא אחות במקצועה וגידלה 3 ילדים ) זה לגיטימי ועובר לאט לאט כשהם גודלים ,עכשיו הוא בן שנה וחצי ומשחררת אותו חופשי להורים שלי אבל רק להם כי אני סומכץ עךיהם יותר

אם חמתי הייתה שפויה הייתי נותנת לה את הילד חופשי אבל אני אמות לפני שאתן לה.. את אןמרת שחמתך אישה טובה וזה אז הייתי נותנת לה בלי לחשוב בכלל

בטח לשחרר! חובה. במיוחד אם היא אישה טובה ואתן מסתדרות.

היא אישה טובה מאוד אבל היא בראש של הכל טוב ולא צריך להיות יותר מדי פדנטיים ולא צריך להסתכל עליה 24/7 וגם אם היא בוכה קצת לא נורא והגישה שלי שונה אני מאוד רוצה לעטוף אותה ולהסתכל עליה כל הזמן אז אני פוחדת לא להיות לידה יותר מכמה דק וגם העניין שהכי מפחיד אותי זה שמישהו אחר יתן לה בקבוק כי יש כל כך הרבה סיכון לחנק כל פעם שאני בעצמי מחסירה נשימה כשזה קורה אז מה אם חס וחלילה היא לא תשים לב שצריך להרים לגרפס או שלא תשמע שהיא צריכה להשתעל בקיצור אין זה לא מתקבל אצלי בראש אני מקווה ממש שזה יעבור לי כשהיא קצת תגדל

חחחח כן מוכר העניין!!! גם אני בילד הראשון הייתי ככה בדיוק... זה לא את אלה ההורמונים והאינסטינקט האמהי שלך, לא יעזור אל תלחמי בזה! מה שכן אם המשפחה שלו באמת טובים אלייך תנסי להרגע וחלילה לא לריב... תני להם להחזיק ותשארי קרובה אם זה מה שמקל עלייך.

נשמע טבעי לגמרי