חייבת לשתף.. יש לי כשבועיים עד הלידה, הפחד משתלט, אבל יותר מהלידה עצמה יש לי פחד שקשה לי מאוד להעלות על הכתב ולתת לו מילים. אני פוחדת לגלות שהתינוקת שלי לא תהיה ״רגילה״ חס וחלילה. לא עשיתי מי שפיר, כל הבדיקות יצאו בסדר ברוך השם. למדתי חינוך מיוחד, והידע יושב לי בראש ולא מרפה. אני כמובן אודה על הכול, והעיקר שתהיה בריאה, אבל אני רוצה ילדה רגילה! אני מרגישה שהפחד משתק ומרחיק את ההתרגשות והציפייה. כותבת ובוכה. כשאני מנסה לא לחשוב על זה אני פשוט מתנתקת מהתהליך וזה לא עושה לי טוב... מתפללת.

היה לי בוללל ככה כמעט כל ההריון היה ריבוי מים ולא רציתי לעשות מי שפיר עשיתי את מה שמסביב והיה תקין ופשוט הייתי בחרדות שחס וחלילההה יהיה משוו כי גם הרופאים הלחיצו שבדרכ ריבוי מים יכול להיות בגלל פיגור או משו קיצר איך שהבייבי יצא ושמו אותו עליי הדבר הראשון שצרחתי להם שם זה התינוקק בסדר???הוא בריא???הוא בסדר??צרחתי לפני שהסתכלתי בכלל פחדתי להסתכל עליו ואחרי שאמרו לי שהוא חתיךך ובריאא הסתכלתייי ולא הפסקתי לבכותת ולהודותתת איזההה יפהה הוא יצאא לא חושבת שאפשר לחייב את המח שלנו להשתלט על המחשבות האלה..אבל תמשיכי להתפלל והכל תקין ובסדר😊

אני גם עובדת עם ילדים עם מומים..ובגלל שכל מה שאני רואה זה חולי כל הזמן יש לי את המחשבה שגם לי יצא ילד חולה😓 מעייף מאד האמת..

גם אני הייתי ככה בתחילת ההריון עבדתי עם ילדים מיוחדים ראיתי וחוויתי דברים קשים מאוד !! כל ההתחלה חשבתי על זה עד שפשוט שיחררתיייייייייי .... אחרת הייתי משתגעת תעשי בדיקות ואת כל מה שצריך ובעזרת ה הכל יהיה בסדר !! תצא לך בן / בת בריאים ושלמים בעזרת ה תאמיני 🙏🏻 את חייבת לשחרר זה לא טוב לחשוב על זה הרבה שתיהיה לידה קלה וידיים מלאות והכי חשוב בריאות

❤️❤️

גם אני עובדת בחינוך המיוחד ומאוד מבינה לליבך! לי תמיד עוזר לחשוב שהפחד הוא בגלל שזה ה100 אחוז שאנחנו רואות יומיום אבל בפועל הסיכויים ללדת תינוק לא בריא הוא מאוד מאוד נמוך במיוחד כשכל הבדיקות יצאו תקינות.. הרוב המוחלט יוצאים בריאים ושלמים ובע"ה גם את תזכי בקרוב באחד כזה מתוק ובריא 😍

וואי גם לי זה היה!!! בלי לעבוד בחינוך מיוחד היה לי פחד כזה... רק תפילות עזרו לי. כל הלידה לא בכיתי , מתי ירדו לי דמעות? כששמו אותו עלי וראיתי אותו שהכל בסדר...

אז לי 2 הילדים שלי נולדו בריאים ובסביבות גיל שנתיים כל אחד בתורו (יש להם שנה הבדל בינהם) אובחן עם אוטיזם והם שניהם בחינוך מיוחד. הם כרגע בני 6 ו 7 והסיבה היחידה שלא הבאתי עוד אחד עד עכשיו היא שלא היה לי כוחות כשהיו קטנים יותר לעוד תינוק.רציתי להשקיע בהם. עכשיו מרגישה יותר עם כוחות וב"ה בתחילת הריון. להגיד לך שלא מפחדת ששוב יהיה את אותו סיפור?זה בראש שלי כל הזמן.פשוט מנסה לחשוב מחשבות חיוביות ואם יקרה מה שיקרה נתמודד כמו שהתמודדנו קודם ונראה שבסוף הם פשוט מתנה הרבה יותר גדולה ממה שחשבנו. כמובן שהילדים שלי לא מוגבלים שכלית ופיזית ואי אפשר להשוות את הפחד מהמוגבלויות והנכויות הנ"ל לעומת מה שיש לי אבל עדיין צריך לחשוב מחשבות חיוביות ...זה הדרך שלי שאני פשוט מנסה לעבוד עם עצמי

תודה רבה לכן על המילים הטובות והשיתוף. זה נושא שכמעט לא מדברים עליו והיה לי קשה להישאר איתו לבד.. 🙏🙏 מקווה שעוד נשים יתעודדו מזה, ושיהיה לכולנו בהצלחה!