קשה לי 💔 פורקת הבת שלי בהסתגלות בגן יום שני שטני משאירה אותה. בהתחלה זורמת ומתלהבת מהמשחקים ומהילדים ואחכ שלא רואה אותי בוכה ביום הראשון השארנו שעה בכתה ממש קצת ולקחתי אותה היום השארנו שעה וחצי והיא בכתה והרבה הגננת לא הסכימה שאקח אותה כדי לנסות ולהבין איך להרגיע אותה וכדי שתתרגל גם היא וגם הצוות. אבל קשה לי ממש לדעת שהיא בוכה ושהיא מחפשת אותי אני ממש נקרעת מבפנים ועם דמעות בעיניים כל היום איך מתמודדים עם זה מאז שלקחתי אותה אני לא עזבתי אותה לשניה ולא מסוגלת להשאיר נהייתי אובססיבית אליה. למה נשים צריכות לעבוד לעזאזל התפקיד שלנו מאז ומתמיד זה להביא ילדים ולגדל אותם.

זה באמת דבר קשה. וצריך לתת לילד היסתגלות של שבוע בערך. יום יומים זה קצת.

יש לנו עוד שבוע. אבל קשההה

😔 וואי מירוש זה באמת קשה! שולחת לך חיבוק!. הימים הראשונים קשים. אני גם אוטוטו בסרט הזה ולא יודעת איך לאכול את זה. ושתביני אני עוד עובדת בגן והמחשבה על להשאיר את הבייבי קשה לי :(

רק אשמע אותה בוכה יהיה לי קשה אוךףףף

את עובדת באותו גן שלה? אם כן הייתי מתנחמת.. הבת שלי מחרתיים תהיה בת שנה. והייתה איתי שנה אף הייתי משאירה אותה לפעמים לשעה מקסימום שעתיים לא יותר לכן קשה לי מאוד

היי! אין לי עוד ילד שאדבר מהצד שלך (בקרוב מאוד לידה ראשונה) אבל אני מטפלת לגיל הרך. ויכולה להמליץ לך מה לעשות מהנקודות מבט שלי. קודם כל לא להראות לילדה שאת כואבת את הבכי שלה ואת העזיבה שלך מהגן. את צריכה לעשות פרידה מהירה ולתת לבת שלך תחושה שאת סומכת על הגננות, פרידה מהירה של עשרים שניות גג שאת ממש שולחת את הילדה לידיים של הגננת והולכת, והגננת כבר יודעת ויש לה ניסיון עם ילדים שבוכים בבוקר, אחרי שבוע שבועיים כאלה של פרידות מהירות הילדה כבר תתרגל ויהיה לה טוב יותר. בקשר אלייך, תרפי את התחושות האלה שלך, תחשבי שילדים צריכים מסגרת להתפתחות שלהם!, הם צריכים לפתח את היכולות החברתיות שלהם ולהבין שיש עוד ילדים סביב , לשחק, להרגיש, לחוש עצמאות, להתפתח. יצא לי להתקל בילדים שלא שמו אותם במסגרות והיה להם אחרי זה ממש קשה באינטרקציה חברתית, שפה, ומעוד בחינות. ואפילו ילדים שלא דיברו, עד ששמו במסגרת ופתאום פתחו את הפה שלהם במכה . מקווה שעזרתי ❤️ תהיי רגועה ❤️

שחר כתבה דברים נכונים, נעבור את זה מירוש🙏❤. גם איתי היא בבית שנה, וואוטוטו מכניסה אותה למסגרת.

שחר אני יודעת את זה עבדתי שנים בגנים וכך הייתי מספרת להורים והיה קל לי לדבר אבל כשזה שלך זה אחרת אף פעם לא באמת שמתי את עצמי במקום ההורים כי לא היו לי ילדים. כמובן שמולה אני לא בוכה אבל בטוחה שהיא מרגישה את מה שאני מרגישה. מבחינת הגננת אני סומכת עליה ועל הסייעות מכירה אותן מלפני ששמתי את הבת שלי והן ממש חמודות. רק שלי זה קשה יותר. מה שמבאס שיש לבת שלי דלקת בעיניים הייתי אצל הרופא ואמר לי לא לשלוח לגן מחר מחכה ליום חמישי מראה מה יהיה יש לי את שבוע הבא ואז הגננת יוצאת לחופש שבוע ושוב אותו סיפור🤦🏻‍♀️🙄 תודה לכן בנות אהובות💙

לכן ציינתי בתחילת התגובה הקודמת שלי שאין לי ילד עדיין, ואני לא אדבר מהצד שלך אלא מהצד של גננת. בכל מקרה מקווה שתתגברי על זה ויהיה לך קל יותר בהמשך. בהצלחה ❤️

תודה אהובה 💙