מחשבות אובדניות אני כרגע בהריון שני.. טרימסטר שלישי כבר מריחים את הבוף ובראש השנה יוצאת לחופש לפני הלידה... בתחילת ההריון התחלתי לעבוד בעבודה כשעוד לא ידעתי שאני בהריון וגיליתי קצת אחרי שהתחלתי ואמרתי לעצמי שלא יהיה כל כך נורא ומקסימום אעזוב ואחפש משהו אחר... ואז הריון לא צפוי שלא היה רצוי כל כך בהתחלה ואז קורונה ואני תקןעה בעבןדה שאני סובלת בה ואין לי ברירה אלא להישאר... יש לי ילד בן שנה וחצי שאני מטפלת בו בעיקר כי בעלי יש לו עבודה של גדולים והוא איש חשוב ובלה בלה בלה אז צריך לעבוד ואני סתם אחת עם עבודה לא חשובה.. לפני ההריון הראשון הייה לי מקצוע והיתה לי קליניקה שלי והייתי עצמאית ועשיתי את מה שאהבתי ומאז שנכנסתי להריון ראיתי שהתחום שלי לא מתאים לאמהות ועזבתי.. ואיך שרציתי לחזור.. הריון שני.. והעבודה הזאת ... ויש לי בעבר (במהלך גיל טיפשעשרה) 2 ניסיונות התאבדות ולאחרונה חזרו לי המחשבות.... וזה משגע אותי שבזמן שכולם אומרים תודה על שגרה שחוזרת ובמהלך הסגר כולם סבלו אני פרחתי כי כל מה שאני רוצה לעשות זה לא לצאת מהבית ולא לעבוד וזה בדיוק מה שקיבלתי אפילו שבעלי כל התקופה עבד מהבית והייתי עם הילד לבד כל יופ כל היום. אמי מרגישה שאני קצת כותבת הכל מבולבל כי אני קצת נסערת... אין לי סדר בראש.. בעיקרון ברור לי שאני לא אעשה שום דבר כי יש לי ילד וילדה לעתיד ובעל ולאף אחד לא מגיע לחיות עם כזאת אבן על הגב אבל אני לא רוצה שזאת תהיה הסיבה שלי לא לפגוע בעצמי אלא שהחיים שלי יהיו שווים לי מספיק ואני לא רואה את. זה.. אני חיה רחוק מהמשפחה והחברים כי הלכתי בעקבות בעלי ואנחנו גרים דקה ברגל מחמותי וגיסתי ושעה וקצת נסיעה מהמשפחה שלי.. דיברתי עם בעלי על זה אבל הוא די דילג על זה הלאה, כנראה בעיקר כי לא יודע איך להתמודד עם כזה דבר, ואני ממש מבינה אותו זה דבר לא קל להתמודד איתו אבל אני כבר לא יודעת לעשות.. מצד אחד להגיד תודה על זה שלפחות יש פרנסה כשיש מיליון מובטלים בארץ מצד שני אני מעדיפה להיות מובטלת ולשכב על הספה ולא לעשות כלום.. פשוט אין לי כוחות. אפילו אמרתי לבעלי שאחרי הלידה אני רוצה להתגרש ולתת לו משמורת על הילדים כי אני צרגישה שאולי אני לא כשירה אם ככה אני חושבת והוא לא היה מוכן לשמוע על זה. לא באמת יודעת מה הפואנטה שלי בזה שאני כותבת את זה. הכל מבולבל לי ואני לא ממש יודעת בכלל מה אני חושבת תודה לכל מי שהצליחה לקרוא עד לפה

הי אהובה. קודם כל, מאד מובן כל מה שאת מתארת..הקורונה הזו מאתגרת כל אחד בדרך שלו, והיא מביאה המון פחדים, חרדות וחששות מכל צד אפשרי. אני באמת חושבת ששיחה עם גורם מקצועי יכולה לעזור לך. אני מטפלת בעצמי, וגם אני בתקופה המאתגרת הזו (קורונה, הריון..) זקוקה למישהו שיקשיב לי ויכיל את כל מה שעובר עליי. לפעמים אין לנו מספיק כח להרים את עצמנו..בדיוק בשביל זה יש אנשי מקצוע שיעזרו לך לקבל נקודת מבט חדשה ולנהל את המשבר הזה בלי לשקוע. ומעבר לכל זה..תרגישי פחות לבד. ופחות "לא בסדר". כי דבר ראשון ששיחה כזו עושה זה להפחית את רגשות האשם על כך שאנחנו בכלל מרגישות כך. זו תקופה נוראית, והיא תעבור. כל יום ביומו. בהצלחה יקירה

דיברתי עם בעלי על עזרה מקצועית אבל לצערי אין אפשרות לשלם על זה.. הוא הציע אולי כדורים אבל אני לא רוצה כדורים

יש פסיכולוגים ועובדים סוציאליים גם דרך קופת החולים..בריאות הנפש זה משהו קריטי, לא צריך לשלם הרבה כסף כדי להרגיש קצת יותר טוב...

יקרה שולחת לך חיבוק ענק!! את חייבת לטפל בעצמך, תנסי לפנות לקופת חולים אולי מצאתי גם מספר של הידברות של המחלקה שעוזרים לנשים בהריון מכל הבחינות, לא התנסתי אבל אולי תדברי איתם. אם קשה לך אני יכולה להתקשר בשבילך ולבקש שיצרו איתך קשר...

יקירה , קודם כל הכל בסדר וזה יכול לקרות .. הכי טוב שאת מדברת על זה ומשתפת ומודעת למצב. אבל---- בבקשה תטפלי בעצמך תלכי לפסיכולוג הכסף כאן לא משחק תפקיד כי החיים שלך ואת הכי חשובים. דרך קופת חולים יש לך השתתפות וזה לא משו שאי אפשר לעמוד בו. כותבת לך מניסיון אישי שלי!!!! את תלכי לטיפול ואם צריך אז אפשר להיעזר גם בכדורים, היום חצי מדינה חיה על זה.. אין בושה . אם תרצי עוד לשתף אןכל לרשום לך מייל שלי ןניצור קשר. בהצלחה!!!!

יש ארגון שנקרא בית חם והם עוזרים גם בכל מצוקה נפשית, תפני אליהם אני בטוחה שיוכלו לעזור לך בלי תשלום. זה המס טלפון שלהם 1599-510-550

בנות ממש תודה לכן

בנוסף אם יש לך מחשבות אובדניות אולי כדאי לך לבדוק אשפוז פסיכיאטרי