אך ממשיכים מכאן? טוב אז כשהייתי בהריון היו לי חרדות. תמיד חשבתי אך נסתדר עם ילד.. אנחנו עובדים מחוץ לעיר המגורים שלנו ואני רחוקה מהמשפחה והחברים שלי כי גרים בעיר של בעלי. בקיצור כל פעם שהיו לי חששות הייתי מעלה אותם מול בעלי וכמעט תמיד היה אומר לי משפט קבוע-"אל תדאגי אמא שלי תעזור לך". והאמת שהמשפט הזה רק הכניס אותי לעוד יותר חרדות כי ידעתי מה הולך לבוא..כל פעם שאמרתי לו לעבור לעיר של המשפחה שלי הוא הדף את זה ופסל על הסף. וכמובן בעלי לא היה אוביקטיבי ולא יכל לראות את מה שהולך להגיע. אז ילדתי ולא רק שלא עזרה לי בכלום (ואני לא ציפיתי רגע אחד למשהוא כזה) היא פשוט מררה לי את החיים. בעלי התחיל לראות את המציאות.. אני לא מגזימה אבל קשה לי בטירוף. כן שום תועלת לזה שאנחנו גרים ליד המשפחה שלו ההפך. פתאום בעלי נזכר .. אחרי מלא מריבות שזה בסדר שנעבור להורים שלי. העניין שזה באמת מאוחר. חתמנו חוזה שכירות לעוד שנה, רשמתי את הילד כבר לגן . המקרה הזה גרם לי ממש לריחוק מבעלי.. כי לא הבנתי אך הוא לא רואה את המציאות, לא תמיד הגן עלי מאמא שלו.. לפעמים הסתכל מהצד ושתק ולא העמיד אותה במקום גם כשזה בר על חשבון הבריאות שלי. כל קושי הכי קטן הופך לפיצוץ ומריבה מגעילה. אני מרגישה שאן לי כוחות יותר ובמיוחד שאלו לא החיים שאני רוצה לעצמי. ממש רוצה להאמין שזה זמני רק לשנה הזאת ואז נעבור אבל לא בטוחה.. לא יודעת אך ממשיכים מכאן??

מה הבעיה למצא שוכרים לדירה ולרשום אותו בגן אחר באזור המגורים של ההורים שלך תתאמצי קצת ותפסיקי את הסבל הזה זה אפשרי

הגן שרצתי בעיר של ההורים.. 'ל קרובי משפחה.. עם רישום מלא ואני לא ירגיש שלמה אם אשים אותו במקום אחר.. ובנוסף זה מעריך לבעלי את הדרך לעבודה בכמעט שעה לכל כיוון. לי מקצר רק בעשרים דקות. וכמובן שבעלי לא שמח לעשות את זה

וגם מקבלים את הבית שלנו לקראת סוף שנה.. בית שחלמתי שיהיה הפינה השקטה שלנו... וזה לפני שגיליתי את הפרצוף האמיתי של המשפחה של בעלי. אז הבית שחלמתי עליו.. לא אגור בו אפילו לא שניה ? מבאס ממש

אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה, את תריכה לעשות ויתורים בשביל להיות רגועה ושלמה עם הכל תסתכלי על זה ככה או הגן או המשפחה של בעלך, אני רק אומר שאני באותה סירה עם המשפחה של בעלי אבל מהתחלה הצבתי עובדה שאנחנו גרים צמוד להורים שלי בטענה שאני לא מוכנה שאף אחד אחר יעזור לי אלא רק אמא שלי. בהתחלה היה לו קשה עם זה והוא החליט שאני בכלל שונאת את המשפחה שלו ועם הזמן הבין שכשהוא לא איתי אז רק אמא שלי איתי ולמד להשלים עם זה

קורל צודקת. זה פשוט ממש מבאס. חשבתי לגור בשנה הקרובה שם ואז לעבור. מפחדת שלא אשרוד אותה

היי יקירה. יש לכם ילד אחד? עד כמה קריטית פה עזרנ? גם תחשבי שבגבע שהילד במעון חצי מהיום הוא לא איתך וזה מאוד עוזר