מכירות את זה? (ארוך, תודה למי שקוראת) בעלי איש מקסים, עדין, רגיש, אבא טוב, עוזר בבית, איש ידיים, איש שיחה. אנחנו מכירים 15 שנה וביחד 6 שנים, נשואים 4. מתוך כל זה הייתי ממש מאוהבת ומסונוורת אולי 13 שנים תמימות. אני מניחה שזה הגיוני שכדבאים ילדים אז משהו באהבה קצת נשחק. אני לא חושבת שאני מאוכזבת מכל הדברים שאני הולכת לספר לכן עליהן אבל לאחרונה אני פשוט יותר ויותר מתרחקת מהרגשות שהיו לי אליו. אני שואלת אותו שאלות, או שהוא לא עונה, או שהוא עונה תשובות שכאילו הן מובנות מאליהן ואני כאילו ילדה מטומטמת שאני שואלת אותן בכלל, או שהוא לא עונה ושואל שאלה אחרת במקום, כאילו השאלות שלו יותר חשובות משלי. זה נשמע עניין פעוט אבל זה באמת דברים קטנים מעצבנים שפשוט מחלחלים. תמיד נראה לי שלא בא לו לדבר איתי, סתם שיחה כיפית כמו שני חברים. הוא לא יוזם שיחות בכלל. עכשיו הקש ששבר את גב הגמל, לפחות לאחרונה. עברנו שיפוץ קטן בבית, ולכן במשך כמה ימים העברנו את רוב היום אצל חמותי (המדהימה והחמודה). אני והילד בדיוק באותו יום שהתחיל השיפוץ חטפנו אנגינה. הייתי מרוסקת וריקה מכוחות. לא היה לי כוח להיות עם הילדים אחהצ, וביקשתי ממנו שיקח רק את הגדול, אני יכולה להסתדר עם אחד. שרשרת התגובות שלו היתה מזלזלת, הוא אמר בזלזול "עם אחד את יכולה?" ו"כשאני חולה אני מתפקד" - עכשיו זה קודם כל כלכך לא נכון, הוא היה חולה לפני 3 חודשים, סגור בחדר 3 ימים, ומי פינקה אותו כמו מלך ועשתה הכל בבית? נכון, אני. עכשיו זה לא הכל. יום אחרי, אני הבראתי, והוא חלה!!! ושוב, כמובן, 3 ימים מרותק למיטה. תקשיבו אני פשוט בהלם. ואני בהלם מעצמי שאני עוד מצליחה לשמור על שלום בית ולא לתת לו סטירה מצלצלת. חברותיי היקרות, אם לא הילדים לא הייתי נשארת איתו. לפניו היו לי בני זוג אוהבים, שראו בי לא פחות מהתגשמות כל חלומותיהם. הוא פשוט מוריד אותי, לאט ובזהירות, באדישות שלו בחוסר הפירגון שלו. הוא לא מתעלל, לא מקלל, לרוב לא מדבר בצורה לא יפה. הוא אבא נהדר לילדים, לא צועק אף פעם, מאוד חם, מחבק מנשק מספר סיפורים עושה צחוקים. אבל אישה יודעת שהיא לא אהובה, לפחות לא כמו שהיא רוצה. זה מעציב אותי נורא כי החיים שלי באמת טובים ואני רק צריכה לסתום ולהודות, אבל הוא לוקח אותי כמובן מאליו ולפעמים אני תוהה שאם אני לא אהיה פה יותר אם זה בכלל יזיז לו מעבר לזה שכל הטיפול בילדים ייפול עליו. סליחה על האורך זה ממש ישב עלי ולא היה לי איפה לפרוק.

קודם כל אני שולחת לך חיבוק ענק לא פשוט להתמודד עם כל זה , באמת הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לך זה אם נשארה לך טיפת אהבה אליו זה ל ד ב ר לדבר ולפתור הכל לא בעצבים ולא בריבים , נכון שאולי לא מגיע לו , אבל תנסי את להתקרב ואת ליזום , תעשי לכם ארוחת ערב רומנטית תנסי לפתוח ולדבר על הכל עם כמה שזה קשה כי באמת זה נשמע שלא מגיע לו , לכי תדעי אותי תופתעי מהצעד הזה ולפחות תדעי שאת ניסית לתקן ולפתור אני הבנתי במהלך הזוגיות שלי שגברים הם עם מאוד טיפש , אם לא תגידי לו מה עובר עלייך לעולם לעולם הוא לא ידע ,אז תנסי , מקסימום לא יצליח אבל לפחות תדעי שאת ניסית ושעכשיו לפחות הוא יודע מה את מרגישה

וואו קרין. המילים שלך עודדו אותי וגם גרמו לי לחייך. אני אקח את עצתך ברצינות למרות שכמו שהבנת אותי ממש לעומק לא מגיע לו! ואני גם חושבת באמת שדווקא בגלל שהם עם טיפש ועם הרבה אגו סביר להניח שהוא ימצא דרכים להפיל את האשמה בחזרה אלי. אז אולי פשוט אבלע את הצפרדע, אעשה מה שאני אוהבת לעשות ולא אחשוב עליו ולא אצפה ממנו לכל הדברים האלה שציינתי. כי גודל הציפיות כגודל האכזבות. ויש לי הרבה דברים טובים בחיים. צריך להתפשר

נשמע שאת כבר לא מרגישה אליו אותו הדבר ואת לא מקבלת בחזרה פרגון וחום תנסו טיפול זוגי ואם לא הולך אז אולי יעשה לך טוב לשחרר החיים עוד לפנייך רק שמאבדים מעריכים ככה זה גברים

קשה להחזיק מערכת יחסים ארוכה עם יחסים באותו מצב כמו של קשר לפני, וזה לא פייר שאת משווה אותו ליחסים קודמים שהיו לך. אני חושבת שבשורה התחתונה מה שאת אומרת זה שאת לא מקבלת את היחס והאהבה שאת היית רוצה לקבל - כלומר היית רוצה להיות פחות שקופה ומובנת מאליה. אני חושבת שזה דורש עבודה, משני הצדדים אבל בעיקר ממך - תצאי לבלות, תהני בלעדיו, תגשימי את עצמך... אני מאמינה שכשאת תגדירי את זה כעובדה הוא יעריך אותך הרבה יותר.

אנונימית יקרה כל זוג עובר תקופה כזאת בשלב של החיים....מי שיגיד לך לא נכון או שהוא שקרן או שהוא נשוי טרי ...הפיתרון היחיד הוא לדבר ולהעמיד דברים במקומם.את חייבת להגיד לו מה את מרגישה והוא יגיד את שלו בטוח יש לו מה להגיד.ולפי זה תנטבי את ההמשך שלכם ביחד.החיים עמוסים לפעמים שוכחים אחד את השני ועובדים ומתנהגים על אוטומת

אליס תודה רבה על העידוד. שולה, לשחרר זה לא ריאלי כלכך. המשפחות המורחבות של שנינו שזורות אחת בשניה, יש לנו ילדים משותפים וסהכ הוא בנאדם טוב. אני כנראה צריכה להתפשר. הוא פשוט כלכך כלכך מעצבן. ההערות המתנשאות שלו. התשובות שלו לשאלות שלי, כאילו מה את שואלת את זה בכלל? לא משנה מה אני שואלת. אני ממש צריכה לזכור לסגור את הפה, פשוט להיות יפה ולשתוק כדי לא לקבל את היחס המשפיל הזה.

מעיין - לא פייר כלפי מי? כלפי עצמי או כלפיו? אני לא מצפה שהוא יתאהב בי מחדש או ירעיף עלי אהבה או יחזר אחרי או יקנה לי מתנות, זה לא הוא והוא אף פעם לא היה כזה. והילדים באמת שחקו לנו את היחסים. אבל דחיל ראבק, תפרגן קצת? או לפחות אל תתנשא מעלי? אני קורעת את את התחת בבית, ישנה רבע לילה כי הילדים תמיד קמים (קטנים עדיין), מכינה לו אוכל מנקה עושה לו כביסות. ואם אני קצת מבואסת הוא כועס עלי ואומר לי שחירבנתי לו כל היום. וואלה יופי

לפעמים יש תקופות כאלו בקשר שפחות באים בטוב אחד לשני... כמו שאמרתי, ממליצה לך לא להיות שם בשבילו כל הזמן ושיתחיל להתגעגע - אולי הוא יעריך אותך כי נשמע שזו הבעיה המרכזית ולצערי לרוב היא לא נפתרת על ידי דיבורים. בנוסף, אולי תצאו לערב למסעדה או משהו כיפי רק שניכם?

זו לגמרי הבעיה המרכזית, את צודקת לגמרי אני צריכה פשוט להיעדר יותר, כמובן חא על חשבון הילדים - אולי סתם במנטאליות?🤔 וזה ממש נכון שזה לא נפתר על ידי דיבורים, להפך אם אני אפתח את זה הוא רק ימצא דאכים לבוא אלי בטענות

אין דבר כזה ״לא להיות שם במנטליות״. את צריכה לצאת, למצוא חוגים עם אמהות ופעילויות עם הילדים - וגם לשבת בלי הילדים ושהוא ישמור עליהם... לא יקרה כלום

גם כשאני צריכה לעבוד אחהצ והוא בבית הוכ לא ישמור עליהם, אני צריכה לקרוא להורים שלי במיוחד. כזה הוא אגואיסט

הזוי. אני באמת ובכנות לא מבינה איך אפשר להגיע למצב שהאבא של הילדים לא יכול לשמור עליהם כשאת עסוקה.. בני כמה הם?

מה הוא עושה בזמן הזה שהוא לא שומר עליהם?

קטנים. תינוקות. הולך למקום אחר העיקר לא לשמור עליהם לבד