דכאון ועצבות כבר כמה ימים שאני פשוט עצובה. בוכה מכלום, בלי סיבה. באלי להתחיל הכל מההתחלה. את החיים מחדש. במקום אחר, משפחה אחרת, חברה אחרת. אין לי כבר כוחות. להיות בת, רעיה, עוד רגע להיות אמא כל כך הרבה ציפיות שאני צריכה לעמוד בהן. אין לי כוחות יותר. יודעת שיש הורמונים, בטוחה שהם משפיעים, אבל עדיין לא מצליחה לצאת מהמיטה. לא מצליחה לאכול, לשתות. כלום. בעלי לא מבין אותי, לא באמת. הוא מנסה לתמוך ולהגיד את המילים הנכונות אבל אני בעצמי לא יודעת מהן המילים הנכונות. חברות אין לי כוח לשתף, ישר מצחקקות ומאשימות את ההורמונים. כולי תקווה שזה לא מפריע על העוברית שלי בבטן, שאצליח לעבור את זה עד הלידה כדי לתת לה את הכי טוב שניתן. בינתיים מנצלת את השבת כדי לא לעשות כלום, להשאר במיטה ולבכות. אוף 😔

מכירה את התחושה הזאת.. תרשי לעצמך להיות במיטה ולנוח, תשמעי מוסיקה שאת אוהבת. לפעמים ההורמונים מציפים אותנו וגורמים לנו לקחת הכל בדרמטיות יותר. תני לזנ לחלוף ואני בטוחה שזה יעבור ותרגישי טוב יותר.

יקירה תהיי מי שאת, תעשי מה שאת אוהבת. אל תתיחסי לציפיות כי זה לא מעניין. ממש עצוב לי לקרוא את התחושות שלך ומקווה שיעברו במהרה. את תהיי אמא מדהימה זה בטוח. תהיי חזקה ❤

שולחת לך חיבוק ענק ❤️ התחושות האלה זמניות והן יעברו... תקחי את הזמן שלך לנוח אבל כשתוכלי תשימי לך מוזיקה שאת אוהבת, תכנסי להתקלח תכיני לך משהו טעים, אולי תסתכלי קצת על בגדים לתינוקת או דברים כיפים שמשמחים ועושים חשק יש גם תקופות כאלה ...

תודה בנות ⁦❤️⁩ היתה שבת קשוחה... מסתכלת על השבוע החדש בעיניים אופטימיות. האמת שכל בעיטה של העוברית גורמת לי שמחה ענקית, לפחות את זה יש לי 🥰